לעמוד בריח הקטורת / יעקב צ. מאיר

כריתות ו ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

בכל בוקר אנו אומרים את ברייתת 'פיטום הקטורת' המפורסמת. הבית יוסף כותב (או"ח קלג) שברייתא זו מופיעה בשני מקומות, בסוגית הבבלי שלפנינו ובסוגיה מקבילה בירושלמי ביומא פ"ד ה"ה, ומציין כי 'יש בין הבבלי והירושלמי חילוק בגירסא'. הוא מונה את ההבדלים בין הגירסאות ופוסק, 'ומ"מ נראה דלגרוס כדגריס תלמודא דידן עדיף'.

וממשיך הב"י, 'ובנוסחת קצת סידורים יש תוספת בסוף ברייתא זו אחר 'אלא שאין מכניסין מי רגליים במקדש מפני הכבוד', והתוספת הם ברייתות בפרק קמא דכריתות ושם פירשם רש"י...' הכוונה היא לברייתא דר' נתן 'וכשהוא שוחק', לברייתא דבר קפרא, 'אחת לששים או לשבעים שנה', ולברייתא השניה דבר קפרא, 'אילו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד בפני ריחה. ולמה אי מערבין בה דבש? מפני שהתורה אמרה, כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה''.

והנה, אמנם שתי הראשונות מצויות בסוגייתנו בלוויית פירוש רש"י כפי שכתב הבית יוסף, אך השלישית איננה מצויה כאן, אלא... בירושלמי יומא. נוסח פיטום הקטורת שבסידורים – כבר מאז מחזור ויטרי – בכל זאת מעורב מבבלי וירושלמי. ננצל הזדמנות זו לבאר את הברייתא הקשה.

בירושלמי גירסת הברייתא מעט 'רזה' יותר, 'תני בר קפרא, הפטמין שבירושלים היו אומרים, אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה'. רגיל לחשוב שאדם אינו עומד בריח רע, ומדוע מעידים פטמי ירושלים, המומחים בענייני קטורת, שלא היה העולם עומד בפני ריחה הטוב של הקטורת?

למדנו בפסחים כו ע"א 'אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא, קול ומראה וריח [קול כלי השיר, מראה קודש הקודשים וריח הקטורת] אין בהן משום מעילה. מעילה הוא דליכא, הא איסורא איכא' ומגיעה הגמרא למסקנה שהאיסור שייך רק 'לאותן העומדים בחוץ'. את פשר האיסור מבארים התוספות ד"ה 'לאותן', 'ליכא איסורא אלא שלא יקרבו עצמן לעזרה כדי להריח יותר, דהא אמרינן "לא היתה כלה צריכה להתבשם בירושלים מפני ריח הקטורת"'.

ריח הקטורת אסור היה בהנאה אך היה נודף בכל רחבי ירושלים, אי אפשר למנוע מתושבי ירושלים להריחו ומהכלות מלהתבשם בו, אך ההתקרבות אל המקדש גילוי דעת היא שהאדם לא רק מרגיש בריח הקטורת, אלא אף נהנה ממנו. אילו היו מערבים בו דבש לא היה אדם יכול להתאפק ו'לעמוד' – כפשוטו – במקומו והיה נושא את רגליו ללא שליטה, מתקרב למקדש ועובר על איסור הנאה. מעתה ברור מדוע אין נותנים בה דבש מאחר שפוטמה.

(ע"פ עיונים בדברי חז"ל ובלשונם, הרב חנוך ארנטרוי, רט)