סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל

מסכת כריתות דף ג

מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"


והפעם בדף היומי: שיא של כל הזמנים בצבירת קרבנות חטאת לאדם יחיד * צלילה עמוקה אל תוככי הפסיכולוגיה, בניסיון להבין מה מניע אליליסט מצוי להשתחוות לכל דבר שלא זז * ובנוסף – מבוא מהיר לידעוניות וחבירת חברים (חפשו אותנו בפייסבוק – 'חובר חבר' ובקשו חברוּת) * אל תנסו זאת בעצמכם

במשנה הראשונה של מסכתנו הטריה נמנו 36 חייבי עונש כרת (ובמקרה של שגגה – 36 קרבנות חטאת), כן ימעטו. הגמרא הגיעה למסקנה כבר בדף הקודם, שכוונת המשנה היא שייתכן מצב שבו אדם אחד יתחייב בכל 36 החטאות הללו. טוב ונאה מאוד, אם כי תוכן המשנה מעורר בעיה להניח כך, שהרי על הלא-יוצלח הזה – שבכישרון לא מבוטל הצליח לקבוע שיא גינס של חיובי כרת – להיות או גבר או אשה. שניהם ביחד זה לא ייתכן, תסכימו איתי. ואולם במשנה מובאות מצד אחד עבירות שרק גברים מסוגלים להן (משכב זכור, הבא על הבהמה), ומצד שני גם כריתות שייתכנו בנשים בלבד (אשה נרבעת לבהמה). כמובן שהדבר מהווה בעיה בצבירת החטאות המירבית, כך שאף עבריין או עבריינית, מושחתים ככל שיהיו, לא יצליח לצבור את כל ל"ו הנקודות השחורות.

השיב רבי יוחנן: המשנה מתייחסת רק לעבירות גבריות, ובמקום העבירה הנשית שהזכרנו, יש לתקן זאת ל'הבא על הזכור והביא זכור עליו' (על פי השקפת רבי ישמעאל שהעושה שני מעשים שליליים אלו בבת אחת חייב שתי חטאות). לדעת האמורא רב, לעומת זאת, העבירות במשנה מתייחסות לנשים ולגברים כאחד, ואכן לשיטתו אפשר לצבור לכל היותר 33 חטאות. ככלות הכל, הרי נמנים במשנה גם עונשי כרת למבטלי מצוות פסח ומילה, וביטולן של אלו איננו גורר עימו חטאת. כלומר ממילא לא נגיע למספר המיוחל של 36 כבשים בסל החטאות שלנו, ולכן באותה מידה אפשר לצרף אליהן גם את האשה הנרבעת לבהמה.

וכעת לעניין עובד האלילים שזכה גם הוא להימנות ברשימה המכובדת של הכרותונים שבמשנה. מתברר שמדובר במי שלא שמע אף פעם בחייו שיש ליהדות בעיה עם אלו שבוחרים להשתחוות לעצמים גשמיים. הגמרא מבררת במה בדיוק מדובר: הרי אם האלילן המדובר עמד במקדש פגאני, ומשום מה היה נדמה לו שזה בכלל בית כנסת (מי יודע, אולי ככה נראים בתי כנסת של רפורמים?), הרי בלבו כיוון להשתחוות לבורא עולם! ברור שלא יתחייב אפילו בחטאת רזרוזה במקרה כזה! ואם הסיפור הוא שהאיש ראה אנדרטה [=פסל אדם שלא נעשה לצורך פולחני] והשתחווה לה, גם כך לא יגיע לחיוב חטאת. מפני שאם השתחווה לפסלו של המלך חוסיין, למשל, בכוונה עצומה על מנת לקבל את הוד רוממותו עליו כאלוה, מה שמגיע לו זה לא חטאת אלא סקילה! כן! בלי רחמים! ומצד שני – אם לא קיבל עליו את המלך חוסיין כאלוהים תוך כדי השתחווייתו – אין כל איסור במעשהו, ושום חטאת לא נראית באופק.

לכן מציעים שמדובר באדם שהשתחווה לפסל לא באמת מתוך קבלת מרותו הדתית של המלך הירדני, אלא פשוט מתוך אהבה עזה למשטרת הוד רוממותו, או לחילופין מתוך יראה מסויימת מהשוטר שציווה עליו לנהוג כך. הסוגד הכרוני הזה חשב שלקדוש ברוך הוא לא יהיה אכפת מכך שהוא משתחווה לפסל בסגנון ערבי, כי הרי הוא לא באמת מתכוון שחוסיין אלוהים. למה מי זה חוסיין? סתם פושע מלחמה ותרח זקן שכבר מת מזמן!

ועוד אפשרות: אכן מדובר באהבל שחושב שהיהדות התירה להשתחוות לפסל (סביבתי) וכל תמונה אבסטרקטית, ולכן במקרה כזה לא ייפטר מלממן מכיסו לפחות חטאת אחת. לחילופין ייתכן שמדובר במי שבקטנותו נשבה בידי גויים רשעים, וידע שאסור לעבוד עבודה זרה, אבל לא ידע שהפולחן המסויים שנקט בו (גלגולי שלג לפני איש שלג עם גזר גדול במקום אף) נחשב לאסור בעיניים יהודיות (ככלות הכל, זו נחשבת לעבודה אלילית, פופולרית ואהודה ביותר בקרב אלילי הקוטב הדרומי).

ואולי אפילו מדובר ביהודי שטעה בהבנת הפסוק "לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב", והיה בטוח שדווקא לפסלוני כסף וזהב אסור לגמרי לסגוד, בגלל הסלידה היהודית המסורתית מכסף וכל מה שכרוך בכך (אשראי, המחאות, אגרות חוב וכדומה), אבל לסוגים אחרים של פסלים כדאי ואפילו בריא להשתחוות מפעם לפעם. מִשֶגילה את טעותו עליו להביא קרבן שיוציא לו מהראש את החשק לחשוב שטויות שכאלו.

שאל רבי ירמיה את רבי זירא: עבירה אחת שיש לגביה שני עונשי כרת, האם בשוגג מתחייב עליה שתי חטאות, או אחת בלבד? תהה רבי זירא מנין לתלמידו חידה מוזרה ותיאורטית כל כך, וניסה להוריד אותו לפסים מעשיים: "האם כוונתך לשאול על מי שהוא גם בעל אוב [=המעלה את רוח המת] וגם ידעוני [המניח עצם בפיו והיא מדברת בזכות עצמה], שאיסורם משותף? זו מחלוקת ותיקה בין רבי יוחנן וריש לקיש: לדעת רבי יוחנן מביא על כך שתי חטאות נפרדות, ואילו לדעת ריש לקיש, מכיוון שאין בידעוני מעשה איסור (העצם מדברת מעצמה, בניגוד לבעל אוב שמקיש זרועותיו זו לזו), אין מביאים על מעשה בלתי מוסרי זה קרבן".

דפֵּנו עוד ממשיך וממשיך בענייני כשפים, ודן בטכניקות יחודיות וחדשניות של העלאה באוב באמצעות התקשרות עם שדים ושיתוף מידע, וגם חושף היתרים חדשניים לחוברי החבר מבינינו (למשל, מתי מותר להצמיד עקרב וצרעה ולהניח להם להתקוטט ביניהם עד זוב דם). אבל לנו אין עסק בנסתרות. המעוניינים כבר ימצאו את המידע הרלוונטי בדפי הגמרא בכוחות עצמם.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר