טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא - מור הגלעד

"אמר מר: מלכי בית דוד מושחין, ואין מלכי ישראל מושחין. מנלן? דכתיב: קום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה. אמר מר: מפני מחלוקת יורם. ומשום מחלוקת יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה? כדאמר רב פפא: באפרסמא דכיא, הכא נמי באפרסמא דכיא" (כריתות, ה ע"ב).

פירוש: ודנים במה שאמר מר [החכם]: מלכי בית דוד מושחין, ואין מלכי ישראל מושחין. ומסבירים: מנלן [מנין לנו]? דכתיב [שנאמר] לשמואל כשהובא דוד לפניו: "קום משחהו כי זה הוא", ויש כאן הדגשה: זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה. ועל מה שאמר מר [החכם]: אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקת יורם, תוהים: ומשום מחלוקת יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה, שהוא "שמן משחת קודש" (שמות ל, לא)? והרי אמרנו שאין מושחים בו מלכי ישראל! ומשיבים, כדאמר [כמו שאמר] רב פפא להלן ביחס ליהואחז: באפרסמא דכיא [בשמן אפרסמון טהור] משחוהו, ולא בשמן המשחה, הכא נמי באפרסמא דכיא [כאן גם כן בשמן אפרסמון טהור] משחו את יהוא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: מור הגלעד   שם באנגלית:  Myrrh   שם מדעי: Commiphora opobalsamum

שם נרדף במקורות: אפרסמון, אפרסמא, צרי, נטף, קטף, בושם, בלסם, בלסמון   

שמות בשפות אחרות: ערבית – בלסאן, בשאם


נושא מרכזי לעיון: לזיהוי האפרסמון


לפני שנפנה וננסה לזהות את האפרסמון נסקור חלק משמותיו במקורות. לראשונה אנו פוגשים את השם נטף המוזכר כסממן הראשון בקטורת המשכן: "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה בד בבד יהיה" (שמות, ל ל"ד). על פי תרגום אונקלוס הנטף הוא שמו של בושם: "ואמר ה' למשה סב לך בוסמין נטופא וטופרא וחלבנתא בוסמין ולבונתא דכיתא מתקל במתקל יהי". הנטף זהה לצרי המופיע כאחד מסממני הקטורת במקדש כפי שאומר רבי שמעון: "הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף" (כריתות, ו ע"א). כך מפרש רש"י בשמות (שם): "נטף - הוא צרי ועל שאינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף קרוי נטף ובלע"ז גומ"א (גוממיא) והצרי קורין לו טריאק"ה".

על הקשר בין הצרי והאפרסמון אנו לומדים מסיפור מעציב בגמרא: "תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי, מאי טעמא? אמר רבה: מתוך שריחו נודף גזרה שמא יסתפק ממנו. אמר ליה אביי: לימא מר מפני שהוא עף? חדא ועוד קאמר, חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו. ההיא חמתא דהות סניאה לה לכלתה, אמרה לה: זיל איקשיט במשחא דאפרסמא, אזלא איקשיט. כי אתת אמרה לה זיל איתלי שרגא, אזלא אתלא שרגא, אינפח בה נורא ואכלתה" (שבת, כה ע"ב). להשלמת התמונה אצטט את מדרש האגדה בבראשית רבה (מקץ, פרשה צא סימן יא): "... קחו מזמרת הארץ בכליכם, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי דברים שהן מזמרין בעולם חלזון, חמר קטף, ומור, איגורי, ומעט צרי בלסם קטף, מעט דבש וכו'". כאן אנו מוצאים את הקשר לשם "בלסם-קטף" כאשר השם בלסם או בלסמון מלווה את האפרסמון בספרות התורנית והכללית עד ימינו (ראה גם את שמו הלטיני של מור הגלעד).

זיהויו של האפרסמון היווה אתגר לחוקרים רבים ועד היום קיים סימן שאלה לגביו משום שצמח זה לא שרד באיזורנו ואולי אף נכחד לגמרי. המסתורין סביב זיהויו של הצמח וערכו הרב עודדו מחקרים רבים שהתבססו על מקורות הסטוריים רבים ומגוונים ועל ממצאים ארכיאולוגיים. ההצעה המקובלת על רוב החוקרים היא שהאפרסמון הוא הצמח מור הגלעד ממשפחת הבושמיים. מור הגלעד הוא שיח הגדל בבתי גידול יובשניים בארצות משני צידי הים האדום העשוי להגיע עד לגובה של כחמישה מ'. ענפי העץ רותמיים והם נושאים קבוצות של שלושה או חמישה עלים קטנים באורך כס"מ אחד הנושרים בעונת היובש. אם לגבי זיהוי האפרסמון עדיין קיימים סימני שאלה הרי שברור לחלוטין שעץ הפרי הנקרא בלשוננו היום אפרסמון איננו האפרסמון הקדום. האפרסמון (Diospyros kaki) המצוי בשווקים הוא עץ נשיר בגודל בינוני בעל פירות כתומים שמוצאו מדרום מזרח סין ושייך למשפחת האבניים (Ebenaceae). שמו באנגלית הוא פרסימון וכנראה בגלל הדמיון לשם אפרסמון הוא קיבל את שם זה.

תרומה לאפשרות הזיהוי ואופן השימוש בצמח ניתן לקבל מספרות חז"ל שבה מופיעים מספר מאפיינים של בושם זה. מדברי הגמ' במסכת שבת אנו לומדים על אופיו הנדיף והדליק של שמן האפרסמון דבר הבא לידי ביטוי בריחו הנודף ותכונת ה"תעופה" ("מפני שהוא עף"). רש"י במקום מפרש: "שהוא עף - ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית". בסוגייתנו מתואר האפרסמון כחלופה למשיחת מלכים במקום שמן המשחה דבר המעיד על מעמדו המיוחד.

האפרסמון היה אחד ממיני הבושם היקרים ביותר שיוצרו בארץ ישראל. היה לו ביקוש רב ברחבי העולם העתיק ופילניוס כתב שמחיר חצי ליטר היה 300 דינרים. במקורות אחרים נאמר שמחיר ליטר היה 800 דינרים. סוחרים נהגו למהול אותו בשמנים אחרים ולהגיע לסכום של 1,000 דינרים לליטר. סכומים אלו גבוהים מאד אך אין הם אומרים לנו הרבה מבלי שנדע מה ערך הקניה של דינר. ממקור אחר עולה שמחיר הבושם היה כמשקל כפול של כסף. על זיוף הקטף אנו לומדים גם בספרא (ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה יב) על הפסוק "וכיחש בעמיתו": " ... או מה אילו ואילו מיוחדים דברים שאיפשר לדעתן דברים שאי אפשר לדעתן כגון המערב מים ביין, גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטף, קימוס במור ... מנין, תלמוד לומר על שקר, על כל דבר שיש שקר".

מחירו הגבוה נבע מכמה גורמים: שיטת ייצורו נשמרה בסוד, מיעוט המקומות בהם גידלו את הצמח, הכמות הקטנה שניתן היה למצות מהצמח ומחיר ההובלה היקר לשווקים בהם הוא נמכר. יוסף בן מתתיהו תיאר במאה הראשונה לספירה את האפרסמון כבושם החשוב ביותר וכך גם המצביא וההיסטוריון פליניוס הזקן. מקורות אלו  מספקים תיאורים מפורטים של הצמח, אופן ההפקה של השמן ושל ריח הבושם. פליניוס תיאר גם את ערכו הרב של האפרסמון לריפוי. גם היום צמח זה מקובל ברפואה המסורתית ויעילותו הוכחה בכמה מחקרים.

בתקופת המרד הגדול נגד הרומאים (שנת 68) חרבה עין גדי, שהיתה אתר ייצור השמן, אך ייצור הבושם לא פסק ויהודים המשיכו לייצרו תחת שליטת הרומאים. כפי הנראה היו ליהודים באותה תקופה מומחיות וסודות מקצועיים שליוו את ייצור שמן האפרסמון. ההסטוריה המתמשכת של עין גדי התגלתה באקראי בגלל חשיפה מקרית של שרידים מאותה תקופה בעת הכשרת שטחים לגידולים חקלאיים באיזור עין גדי. טרקטור שעבד בשנת 1965 קרוב לשפך נחל ערוגות חשף רצפת פסיפס של בית כנסת שפעל מסוף המאה השניה לספירה עד לסוף המאה הששית. מתברר אם כן שעין גדי בתקופה זו היה יישוב יהודי משגשג גם לאחר החורבן. גם מקורות הסטוריים חיצוניים מציינים את עובדת היותה של עין גדי יישוב יהודי. מאוסף הממצאים והפאר של בית הכנסת משערים שקהילה זו הייתה עשירה מאד. בעיר שנחשפה סביב בית הכנסת התגלו כלי קרמיקה מיובאים, כלי זכוכית, מגשי שיש ומתחת לאחד הבתים התגלה מטמון של 15 מטבעות זהב ביזנטיים. כפי הנראה מקור עושרה של עין גדי היה מגידול האפרסמון והפקת מוצריו. משערים שהיהודים המשיכו לגדל את האפרסמון במעמד של אריסי השלטון הרומי משום שרק בידיהם היה מצוי הידע והנסיון הדרושים. תמיכה בקיומו של סוד מקצועי כלשהו בעיר ניתן לקבל מכתובת ארמית שנמצאה ברצפת הפסיפס שבה נכתבה קללה חמורה ועונש משמים לכל מי שיבצע אחד מכמה פשעים וביניהם גם מי שיגלה את "סוד העיר" לנכרים. רוב החוקרים סוברים שסוד העיר הוא גידול האפרסמון.

משיח האפרסמון הופקו 4 מוצרים שונים. 1. הנטף הופק על ידי ספיגת מוהל העץ שטיפטף לאחר חריצת קליפת הענפים. מוהל זה נקרא אופובלסמום (Opobalsamum) והוא בעל טעם מתוק. הנטף דומה בתחילה לשמן זית סמיך בגוון לבן והופך לאחר מכן לאדום ומתקשה. 2. לאחר שהעצים נחרצו שלוש פעמים במהלך הקיץ ענפיהם נגזמו (בלסם העץ) והבושם שבהם הופק על ידי הרתחתם בשמן. בעינות צוקים נחשף מתקן שמשערים שבו התבצעה הפקה מסוג זה. 3. בושם שהופק מהזרעים. 4. השתמשו בקליפת העץ לתרופה. הנטף היה המוצר היקר ביותר ואילו בלסם העץ היה בעל הערך הירוד ביותר.




מור הגלעד    Photo copyright Henriette Kress  

 
 
מקורות עיקריים: 

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 256-258).
ז. עמר, ספר הקטורת, תל אביב, תשס"ב (עמ' 58-75).

לעיון נוסף:

ז. עמר, "האפרסמון מעין גדי וסיפורה של מצדה", מחקרי יהודה ושומרון, כא (תשע"ב), עמ' 227 – 234.
מ. בלס, "מור ולבונה" במקורותינו ובארומתרפיה, סיני קמג (תשס"ט), סח-עה.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.