אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"בתינוק שנשבה לבין הגויים"
השבוי בדעות כוזבות - הנחשב כתינוק שנשבה?
כריתות ג ע"ב
היה זה בשנת תרע"ז בעיר אוזדא שבפלך מינסק, כאשר קבוצת נערים יהודים פורקי עול ל"ע התכנסה לה למסיבת שחוק. כטוב ליבם נעמד אחד מהם ונתן לנערה שהיתה במקום טבעת כשהוא מוסיף ואומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". הצחוק הרגיע שחקים ואף זו לא הביעה סירוב או השליכה את הטבעת מידיה. לא חלף זמן רב עד ששמע הדברים הגיע לאוזני רבה הצעיר של העיר (אז היה כבן כ"ב שנים), מרן הגאון רבי משה פיינשטיין.
מרן הגר"מ ביקש לברר את טיב האירוע כדי לדעת האם אלו "קידושי שחוק" שאין להם כל תוקף הלכתי, או שמא כן יש לחשוש לקידושין אלו. כן הוסיף ובירר אם היו במקום שני עדים כשרים, שבלעדיהם אין לכל קידושין שהם כל תוקף הלכתי. והנה התברר כי אכן היו לאירוע שני עדים - נערים פורקי עול החשודים על חילול שבת ועוד איסורים רח"ל, שאחד מהם אף היה תלמיד הגימנסיה ששכנה בעיר מינסק הסמוכה. זימן רבה של העיר את העדים לפניו, אלא שרק אחד מהם הגיע כשהאחר - תלמיד הגימנסיה מסרב להופיע בפני הרב.
בתשובתו ("אגרות משה" אבן העזר א, פב) מאריך מרן הגר"מ לדון כיצד הייתה ההלכה במקרה כזה כאשר עדים כשרים היו מעידים עליה, אך אנו נעסוק דווקא בסניף של אותה תשובה (שם ענף יא) כאשר מרן הגר"מ נפנה לעסוק בדין תינוק שנשבה שעיקרו בסוגייתנו.
לפנינו דנו בגמרא הכיצד יתכן שיהא מי שיודע שעבודה זרה אסורה אך אינו יודע אלו עבודות אסורות בה, ומעמידה בין השאר בתינוק שנשבה לבין הגויים, וכעת שב לדור בין אחיו היהודים והוא מתוודע ליהדותו ונודע לו שעבודה זרה אסורה, אך אינו יודע אלו מלאכות נחשבות לעבודה זרה.
דין זה של תינוק שנשבה עורר תמיד דיונים נרחבים בין הפוסקים. שכן אף אם המציאות שיישבה ילד יהודי אל בין הגויים ולא ידע כלל מיהדותו אינה שכיחה כמעט (על אף שבדורות האחרונים אירע גם כדבר הזה למאות אלפי יהודים שנשבו מאחורי מסך הברזל, כאשר זרעם אחריהם כבר אינו יודע אפילו על עצם היות יהודים), אך מה יהא דינם של השבויים אל דעות כוזבות של כפירה ואפיקורסות כקראים בזמנו וכרחוקים מהדת בזמננו.
הראשון לדון ולקבוע מסמרות הלכתיות במעמדם ההלכתי של הקראים הוא הרמב"ם (ממרים ג, ג) הכותב כי "בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואף על פי ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".
והיינו שדעת הרמב"ם כי לצאצאי הקראים דין תינוקות שנשבו מאחר שהם שבויים מזה כמה דורות בדעות כוזבות. אלא שגדולי האחרונים היושבים במלכות תוגרם (היא האימפריה הטורקית הכוללת בזמנו אף את ארץ ישראל ויוון ואשר באזוריהם נתקלו הרבה בקהילות קראיות גדולות), סברו כי אין דין זה נכון לקראים בני זמנם. וכלשונם: "שהתרינו אותם לחזור לאיתן התורה והם אפקורי טפי" (שו"ת רא"ם, נז); "אחר ששמע פקע דין אנוס מיניה" (שו"ת מהריק"ש, לג); "אותם שהחזרנו לאיתן התורה ולא אבו לשמוע הרי הם כנכרים גמורים" - "אם הזהירו והתרו בם ועדיין עומדים במרדם ולא אבו לשמוע הורגים אותם ושחיטתם אסורה" (שו"ת רדב"ז א, תשצו - בתשובה לרבינו בצלאל אשכנזי ה"שיטה מקובצת").
והיינו שכיון שהקראים יודעים על שומרי התורה בטהרתה ותומתה הרי ששוב אין להם דין של תינוקות שנשבו ואינם נחשבים כמי שעוברים על מצוות התורה מחמת אונס אלא הרי הם מזידים גמורים.
כיוצא בדבר הסיק מרן הגר"מ פיינשטיין לגבי אותם עדים פורקי עול תורה ומצוות שאינם נחשבים כתינוקות שנשבו ובכל מקרה פסולים לעדות שכן שלגופו של דבר אין חילוק אם יהא להם דין תינוק שנשבה - שכן הוא מבאר שאף תינוק שנשבה הרי שלגבי עדות פסול כנכרי). וכלשונו: "מסתבר שאין לומר שהם נחשבים כנשבו בין העכו"ם מחמת הכפירה שנתפשטה בעולם ונגררו אחריה, כיון שהם במקומות שיהודים כשרים נמצאים וגם אבותיהם מאמינים בה' ובתורתו רק שהם נגררו בטעותם והיו יכולים ליגרר אחרי הכשרים ואבותיהם - ובן נגרר יותר אחר אביו. ואם כן רק בבחירת עצמו בדעתו הרעה נתפתה לרשעים והוי תועה עצמו". (בתשובה אחרת מבאר הגר"מ כי אף אם אביו של פורק העול אף הוא כבר פורק עול באופן שאין לומר שבן נמשך אצל אביו אם זאת "אין להחשיבם כלל כתינוק שנשבה מאחר שרואין הרבה שומרי תורה ומצוות" - אבן העזר ד, נט).
מן הראוי לציין כי כדעת מרן הגר"מ כן סבורים כל פוסקי דורנו: מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך (ראה דבריו המובאים ב"ישורון" יב, תקסו) ויבדלחט"א מרנן הגרי"ש אלישיב שליט"א (שדבריו מובאים שם), מרן הגר"ש וואזנר שליט"א (בשו"ת "שבט הלוי" ט, קצח) ומרן הגר"נ קרליץ שליט"א (שדבריו מובאים גם כן בישורון הנ"ל), כי לחילונים בזמננו אין דין תינוקות שנשבו מאחר שכולם שומעים ויודעים על היהדות.
