פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אפילו אין מכחישן תלמוד לומר או הודע אליו"
ידיעת החטא - הפתח הראשון לעזיבתו ותשובה שלמה
כריתות יא ע"ב
ביאר ב"שם משמואל" (ויקרא תרע"ג), שהנה דעת כידוע היא כח ההבדלה בין דבר לדבר וכלשון חז"ל (ירושלמי ברכות ה, ב) "אם אין דעת הבדלה מנין". והוא מביא בשם אביו כ"ק אדמו"ר האבני נזר שביאר הכתוב (משלי ג, כ) "בדעתו תהומות נבקעו", במי שיש לו דעת והוא מרגיש כאשר חטא כי נפרד מהקדושה.
והנה אמרו חז"ל (סוטה ג, ב) כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין ופירש שם רש"י, מלפפתו - כורכתו. ואם כן מובן עד כמה קשה לאדם לעשות תשובה שהרי העבירה עצמה היא אוסרתו כבעבותים וכלשון הכתוב (ישעיה ה) "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה" והיינו שהעבירה עצמה היא כעבותות העגלה וכורכתו לבל ישוב בתשובה. אלא שאם יש לו לאדם דעת והוא מרגיש עד כמה מגיע הפגם וכי הוא נפרד ממקור החיים והרי הוא כאיש אובד עצות ועומד מלא בושה והכנעה מרחוק - זה עצמו מרחיק ומבדיל ממנו את העבירה שעל כל פנים לא תהיה דבקה בו. שכמו שהוא עומד מרחוק כן נעשית העבירה מרוחקת ממנו ואז יכול הוא לבוא לידי תשובה - עזיבת החטא וחרטה באמת מעומק הלב, כי העבירה אינה דבוקה בו עוד ומושכת את לבו לאחור, אלא נפרדת ממנו ואינו עוד קשור בידה.
ועל כן - מוסיף ומבאר ה"שם משמואל", מובן שהעיקר הוא מה שיודע ומרגיש בחטא אבל לא שיודיעוהו אחרים והוא אומר איני יודע. כי אף שאנו מאמינים לדברי העד כל עוד שאינו מכחיש לומר "לא אכלתי", מכל מקום אנו מאמינים גם לו שהוא אינו יודע ואין לחייבו בקרבן. כי בעוד שהוא אינו מרגיש ואינו מאמין לעד ועדיין אינו יודע שחטא ואינו נפרד מהעבירה, אין לו תועלת בקרבן אבל כשאינו מכחיש אלא שותק ששתיקתו כהודאה, או אז שוב הוא יכול להגיע לכלל דעת עד כמה נפרד מבוראו ויכול להיפרד מהעבירה, ולפיכך מביא קרבן.
