הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: ""סוגיא כוותיה"; "לדברי האומר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות ח ע"א

 נחזור על הראשונות: הרי הוא אומר לבת, לרבות אור שמונים ואחד.
נימא כתנאי: זב שראה ג' ראיות בליל ח' - תני חדא: מביא, ותניא אידך: אינו מביא; מאי לאו תנאי היא, דהא דתניא מביא, קסבר: לילה אין מחוסר זמן, והדתני אין מביא, קסבר: לילה מחוסר זמן!
אמר רב הונא בר אחא א"ר אלעזר, הני תנאי סברי: לילה מחוסר זמן, והא דתניא מביא - בזב בעל ב' ראיות, והדתניא אין מביא - בזב בעל ג' ראיות. זב בעל ב' ראיות מאי למימרא? הא קמ"ל, דוקא ראה בליל ח', אבל ביממא דז' לא, קסבר: כל ראייה שסותרת - אין מביאה לידי קרבן.
אמר רבא: אמאי אוקימתא להא דתניא אין מביא - בזב בעל ג' ראיות? ליתנייה גבי חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה! לא פסיקא, דא"ר יוחנן: ראה אחת בלילה וב' ביום - מביא, ב' בלילה ואחת ביום - אין מביא. אמר רב יוסף: תדע דאחת בלילה וב' ביום מביא, דהא ראייה ראשונה שכבת זרע בעלמא, ואילו חזי תרתין אחרנייתא מצטרפי להו.
אמר רב ששת בריה דרב אידי: מידי איריא? ראייה ראשונה של זב חזייה בזמן חיובא, אחת בלילה כיון דלאו בזמן חיובא חזייה, אי לאו דאשמעינן רבי יוחנן דמצטרף, ה"א לא תצטרף.
ומי א"ר יוחנן לילה מחוסר זמן? והאמר חזקיה: נטמא ביום - מביא, בלילה - אין מביא, ור' יוחנן אמר: אפי' בלילה - מביא!
כי קא"ר יוחנן: ב' בלילה ואחת ביום אין מביא, לדברי האומר מחוסר זמן. לדברי האומר, פשיטא! ראה אחת בלילה וב' ביום איצטריכא ליה, מהו דתימא: כיון דלאו בזמן חיובא קחזי ליה לא תצטרף, קמ"ל.
 

1.
רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה פרק ג

... אבל בזב בעל שלש ראיות בליל שמיני שלאחר שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו אלא קרבן אחד על השלש הראשונות, שאע"פ שאין שלש אחרונות סותרות הרי לא יצא לזמן שראוי לקרבן והלילה מחוסר זמן הוא לכל, חוץ מיולדת שהפילה בליל שמונים ואחד שהיא מביאה קרבן שני כמו שביארנו, ודבר זה מפי הקבלה.

2.
כסף משנה הלכות מחוסרי כפרה פרק ג הלכה ד

כל ראיה שהיא סותרת וכו' כמו שביארנו. הוא מ"ש בפ"ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות. ומ"ש אפי' ראה בתוך ימי הספירה ג' ראיות זו אחר זו וכו' שראיות אלו לסתירה הן. בספ"ק דכריתות (דף ח'). ומ"ש ראה ג' ראיות בליל שמיני וכו'. גם זה משמע שם. ומ"ש בד"א בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה. הכל שם.
ומ"מ יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר' יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו' כי קאמר ר"י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר"י סבר דלילה לאו מחוסר זמן.
וי"ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן
ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן:

ה"כסף משנה", שואל שלכאורה ההלכה צריכה להיות כרבי יוחנן מפני שהסוגיה דנה בדבריו [על פי הכללים של הלכה כמי ש"סוגיה כוותיה" והכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"], והוא מיישב, שהרמב"ם פוסק כחזקיה.

3.
ולא מובן. כנראה שהוא מתכוון שהעיקרון שהלכה כחזקיה נגד רבי יוחנן חזק יותר מהכלל, שהלכה כרבי יוחנן [מתוך כך שהסוגיה דנה בדבריו].

4.
והוא מוסיף הוכחה: הגמרא קובעת ששתי הברייתות בסוגיה סוברות ש"לילה מחוסר זמן". משמע ממנו שהביטוי "הני תנאי" בא ללמדנו שכך כהלכה. בכך שהוא מביא שני תרוצים נראה שלא ניתן להכריע מדבריו האם העיקרון הבסיסי הוא שהלכה כחזקיה נגד רבי יוחנן [תלמיד של חזקיה] או שמא הלכה כרבי יוחנן [שהיה "בתראי" ביחס לחזקיה].

5.
לפי זה גם יוצא, שהביטוי "לדברי האומר" אינו מחייב שהלכה תהיה כאותו מי שעליו נאמר "מי שאומר".

6.
הערה: בגמרא מופיע הביטוי "נימא כתנאי" ואחר כך הגמרא מסבירה ששני התנאים [הברייתות] סוברים דעה אחת, ואולי ניתן להבדיל מהביטוי "לימא כתנאי", שכאשר הגמרא דוחה זאת היא מסבירה שהאמורא המסויים מתאים לשני התנאים, אע"פ שהתנאים אינם אומרים דבר אחד.

7.
נראה שמה"כסף משנה" ניתן ללמוד כלל, שהביטוי "ומי אמר רבי..." משמע, שכעיקרון הלכה צריכה להיות כמותו [אולי – כפי שהסברנו, שביטוי זה מלמד ש"סוגיה כוותיה"].