סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "כמאן אזלא"; "סוגיה עיקרית"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות יג ע"ב


"ר"א אומר כו'. 
ת"ר: +ויקרא י'+ יין ושכר אל תשת - יכול אפילו כל שהוא, אפילו מגתו? ת"ל: ושכר, אין אסור אלא כדי לשכר, וכמה כדי לשכר? רביעית יין בן מ' יום, אם כן מה ת"ל יין? לומר לך, שמוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגתו; 

ר' יהודה אומר: יין - אין לי אלא יין, שאר משכרין מנין? ת"ל: ושכר, אם כן מה ת"ל יין? על היין במיתה, ועל שאר משקין באזהרה; 
ר' אליעזר אומר: יין אל תשת ושכר - אל תשתהו כדרך שכרותו, הא אם הפסיק בו, או נתן לתוכו מים כל שהוא - פטור. 
במאי פליגי? תנא קמא סבר: גמרינן +במדבר ו'+ שכר שכר מנזיר, ור' יהודה: לא יליף שכר שכר מנזיר, ור' אליעזר סבר: מאי שכר? מידי דהוא משכר. 

כמאן אזלא הא דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה דבש או חלב, ונכנס למקדש ושימש - לוקה, כמאן? כר' יהודה. 
אמר רב יהודה בר אחותאי: הלכה כרבי אליעזר, וקרי רב עליה דרבי אלעזר: טובינא דחכימי. רב אחא דהוצל הוה נידרא עלה דביתהו, אתא לקמיה דרב אשי, א"ל: זיל האידנא ותא למחר, דרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות. אמר ליה, והאמר רב: הלכה כר' אלעזר...

 

1.
בברייתא מובאות 3 דעות לגבי כמות היין; סוג היין ואופי שתייתו לגבי איסור עבודה בבית המקדש לכהן ששתה אותו. הגמרא מוכיחה מברייתא כדעת רבי יהודה ורב יהודה פסק כרבי אלעזר.

2.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק א הלכה א:

כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים, ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא תמותו, והוא ששתה רביעית יין חי בבת אחת מיין שעברו עליו מ' יום, אבל אם שתה פחות מרביעית יין, או שתה רביעית והפסיק בה, או מזגה במים, או ששתה יין מגיתו בתוך מ' אפילו יתר מרביעית פטור ואינו מחלל עבודה,
שתה יתר מרביעית מן היין אע"פ שהיה מזוג ואף ע"פ שהפסיק ושהה מעט מעט חייב מיתה ופוסל העבודה. +/השגת הראב"ד/ ופוסל העבודה. א"א לא מחוור מן הגמרא שיהא חייב מיתה ויפסול עבודה אלא שהוא באזהרה.+

3.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק א הלכה ב:

היה שכור משאר משקין המשכרין אסור להכנס למקדש ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר משקין המשכרין אפילו מן החלב או מן הדבלה הרי זה לוקה ועבודתו כשרה, שאין חייבין מיתה אלא על היין בשעת עבודה, ואין מחלל עבודה אלא שכור מן היין.

4.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק א הלכה ב:

היה שכור משאר משקים וכו'. שם בברייתא שכתבתי בסמוך רבי יהודה אומר יין אין לי אלא יין שאר משכרים מנין ת"ל ושכר אם כן מה תלמוד לומר יין על היין במיתה ועל שאר משקין באזהרה ומשמע לרבינו דהלכה כרבי יהודה מדאמרינן התם כמאן אזלא הא דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש ושימש לוקה כמאן כרבי יהודה

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרבי יהודה. וקצת קשה, שהוא לא מתייחס לפסיקה המפורשת בגמרא דווקא כרבי אלעזר.

4.1
המשך דבריו:

ואע"ג דבס"פ על אלו מומין (בכורות דף מ"ה:) אמרינן דמתניתין דהתם דלא כרבי יהודה הא דקאמר גמרא בדוכתא כמאן אזלא הא דתניא וכו' כרבי יהודה עדיף כנ"ל לדחוק לדעת רבינו ובספר המצות לרבינו כתוב דברייתא דסיפרא כרבי יהודה ואינו הכרע דסתם סיפרא רבי יהודה וכן השיגו הרמב"ן.

הוא מקשה מגמרא אחרת שמשמע ממנה שהלכה לא כרבי יהודה:
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מה עמוד ב:

החרש השוטה והשכור. שכור - מחיל עבודה, בהדי מומי דמחילי עבודה בעי למיחשב! בשאר דברים המשכרים, ודלא כר' יהודה, דתניא: אכל דבילה קעילית, ושתה חלב או דבש, נכנס למקדש - חייב.

מהגמרא הנ"ל משמע שהמשנה שם לא סוברת כרבי יהודה בסוגייתנו. [אמנם הגמרא שם לא משתמשת בביטוי "כמאן" וכדומה, אלא אומרת בלשון סתמית "דלא כרבי יהודה"].

4.2
מסביר ה"כסף משנה" שבכל זאת הרמב"ם פסק הלכה כרבי יהודה מפני שהביטוי "כמאן אזלא..." מוכיח שסוגייתנו כך פוסקת. ויש להסביר: ה"כסף משנה" סובר שהביטוי "כמאן אזלא..." מוכיח שכך פוסק "עורך הגמרא", ואולי בגלל זה ה"כסף משנה" קובע [מבלי לומר זאת במפורש] שאין לפסוק כפסיקה המפורשת של רב יהודה בגמרא. ולגבי הסתירה להכרעת הגמרא במסכת בכורות – שפסקה שלא כרבי יהודה - עונה ה"כסף משנה": "הא דקאמר גמרא בדוכתא כמאן אזלא...". נראה שהוא מתכוון לומר, שסוגייתנו היא הסוגיה העיקרית שעוסקת בנושא זה, ולכן הביטוי "כמאן אזלא" בסוגייתנו, שקובע שהלכה כרבי יהודה היא מסקנת התלמוד בכללו [זוהי מסקנת "עורך הגמרא"]. [הערה: המושג של "בדוכתא" זהה למושג של "סוגיה עיקרית" וקשור קשר הדוק לכללים של "סוגיה כוותיה" ושל "מדשקיל וטרי אליביה".]

5.
המשך דברי ה"כסף משנה":

ועדיין יש לתמוה עליו דהא אמרינן בגמרא במאי פליגי ת"ק ורבי יהודה ת"ק סבר גמרינן שכר שכר מנזיר ומש"ה סבר שלא הזהירה תורה אלא על היין ולא על שאר משכרים ורבי יהודה לא יליף שכר מנזיר
וכיון שרבינו פסק בתחלת הפרק לומר דאיכא איסורא בפחות מרביעית וביין מגתו כתנא קמא היאך פסק כאן כרבי יהודה והוי כמזכה שטרא לבי תרי ויש לתמוה למה לא השיגו הראב"ד

הוא מקשה על סתירה בדברי הרמב"ם עצמו שפסק פעם כרבי יהודה ופעם כתנא קמא.

5.1
והוא מיישב:

ואפשר לומר שאע"פ שרבינו סובר דהלכה כרבי יהודה מ"מ נראה לו לחוש לדברי התנא קמא לאסור כל שהוא ויין מגתו איסורא בעלמא

הוא מסביר שלחומרא הרמב"ם פוסק כתנא קמא.

5.2
ומקשה עוד:

ואין לדחוק ולומר דפטור דקתני רבינו גבי פחות מרביעית ויין מגתו פטור ומותר קאמר דאם כן היכי מסיים בה ואינו מחלל עבודה פשיטא
וע"ק דמשמע דרבי אליעזר לא דריש ושכר אלא לדרך שכרותו לא לרבות שאר משכרים כרבי יהודה וכיון דאיפסיקא הלכתא בגמרא כרבי אליעזר וכן פסק רבינו היאך פסק כרבי יהודה

הוא מקשה, שהרמב"ם פוסק גם כרבי אלעזר וסותר למה שפסק כרבי יהודה.

5.3
ומיישב:

ואפשר לומר שרבינו מפרש דרבי אליעזר לא פליג ארבי יהודה דודאי משמע ליה דשכר אתא לרבות שאר משכרים אלא דמוסיף עליה לומר דכיון דבמשכר תלה רחמנא ממילא משמע דלא אסר יין אלא דרך שכרותו ואפשר עוד לומר דאף את"ק לא פליג רבי אליעזר דכיון דאמשכר קפיד רחמנא וריבה שאר משכרים מיניה נשמע דביין לא אסר אלא כדי לשכר דהיינו רביעית ויין בן ארבעים יום
והשתא אתי שפיר דפסק רבינו כתנא קמא וכדברי ר' יהודה משום דאיפסיקא הלכתא כרבי אליעזר ור"א ס"ל כר"י וכת"ק ואפשר דמש"ה אמרינן בגמרא דקרי רב עליה דר"א טוביינא דחכימי משום דמשכר משמע ליה כל תלת מילי דידיה ודרבי יהודה ות"ק.

הוא מחדש חידוש גדול: רבי אלעזר לא חולק על שני התנאים בברייתא אלא מסכים להם ומרחיב את האיסור של כניסת שתויי יין למקדש. ולפי זה הוא מסביר את הביטוי בגמרא "טוביינא דחכימי", שמשמעו, שרבי אלעזר מיישב את כל שיטות התנאים יחדיו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר