סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 772
"כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח..מועלין בה כיצד הקדיש בור מלא מים"
מעילה יג ע"א
הקדיש בור מלא מים, מים אלו ראויים לשמוש בדק הבית לגבל בהם את הטיט, ואינם ראויים למזבח שאף שמצינו מים קרבים למזבח בנסוך המים בחג הסוכות, אין מים אלו כשרים לזה, שלא עשו את נסוך המים אלא ממים חיים, היינו מי מעין, ולא ממים מכונסים כפי שדרשה הגמ' בסוכה שנסוך המים נעשה ממי מעין השלוח, מהפסוק ושאבתם מים בששון "ממעיני" הישועה. בהגהות הב"ח ציין לגמ' בב"ב (עט), שמובאת שם משנתינו, ופי' הרשב"ם, שהטעם הוא משום שמים מכונסים פסולים לניסוך המים. ובשטמ"ק שם הקשה שהלא מבואר בגמ' שם שאמנם לכתחילה מנסכים ממי השילוח אבל בדיעבד אם נשפכה הצלוחית היו ממלאים ממי הכיור שאינו מים חיים, ונשאר בצ"ע. וכן הקשה במנחת חינוך (מצוה ש"כ). ולפי פי' הריטב"א במשנה זו, מיושבת הקו'. הריטב"א מפרש, שהיו משקעים אותו בים הנחושת שמימיו באו ממעין עיטם, כדי שלא יפסל בלינה. והערוך לנר מבאר שם שלכן הוצרך הריטב"א לומר שמימיו באו ממי עיטם, כדי שלא יקשה, כיון שניסוך המים כשר רק ממים חיים, כיצד נטלו מים ממי הכיור. וע"ז תירץ שהיו מימיו ממי עיטם שהוא מי מעיין והוא כשר לניסוך המים, ולדבריו לא קשה קושיית השטמ"ק. ואמנם רש"י בסוכה (מח, ב) פי' את דברי הגמ' מנא הני מילי שאין פירושו מנלן שהיו ממלאים מהכיור, אלא מנלן שהיו תוקעים בשעת ניסוך המים, ומביאה הגמ' את הפסוק ושאבתם מים בששון. ולפי"ד אין לנו מקור דמה שהיו ממלאים משילוח, נלמד מקרא שצריך דוקא מים חיים, ויתכן שאף מהכיור כשר הוא. תוס' בסוגיתנו הוסיפו עוד שאין המים המכונסים בבור ראויים למזבח שאף שהיו שוטפים במים את הקרב והכרעים שהעלום למזבח, לא עשו את זה אלא מאמת המים שעברה בעזרה, וע"כ אין המים שהקדיש ראויים למזבח. וכן פירש הרשב"ם בב"ב (עט,ב). הקרן אורה הק' שאף אם היו משתמשים במים אלו שהקדיש לרחוץ את הקרב והכרעים, מהיכי תיתי שיהיה בהם מעילה מחמת זה, וכי זה נחשב קדושת מזבח מה שמשתמשים לזה. ואף בחולין אפשר להשתמש לרחיצת הקרב והכרעים, ויעויין בתפארת ישראל מה שהעיר בזה. ובנזר הקודש פי' את דברי התוס' והרשב"ם, שזו היא כוונתם, שכיון שאין המים ראויים למזבח אלא לרחיצת הקדשים, ולזה אין צריכים שיהיו קדושים ע"כ אין מועלים בהם מחמת זה.
[שיעורי היום]
