הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטוי: "אמרו דבר אחד"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
כריתות טו ע"א
"גמ'. א"ר אלעזר א"ר הושעיא: ר' יוחנן בן נורי וסומכוס אמרו דבר אחד. ר' יוחנן בן נורי, הא דאמרן. סומכוס מאי היא? דתנן: שחטה ואת בת בתה ואח"כ שחט את בתה - סופג את הארבעים, סומכוס אומר משום רבי מאיר: סופג שמונים. אמר רבא: דלמא לא היא, עד כאן לא קאמר ר' יוחנן בן נורי הכא - אלא משום שמות מוחלקין, דמיקריא חמותו ומיקריא אם חמותו ומיקריא אם חמיו, אבל גבי אותו ואת בנו דכולהו אותו ואת בנו מיקריין, דאין שמות מוחלקין - לא. אמר רב נחמן בר יצחק: דלמא עד כאן לא קאמר סומכוס - אלא גבי אותו ואת בנו, דגופין מוחלקין, אבל הכא דאין גופין מוחלקין - אימא כר' אבהו א"ר יוחנן ס"ל, דא"ר אבהו א"ר יוחנן: +ויקרא י"ח+ שארה הנה זמה היא - הכתוב עשאן לכולן זמה אחת.
1.
רבי אלעזר טוען שרבי יוחנן בן נורי במשנתנו וסומכוס [במשנה אחרת] סוברים עיקרון זהה, שייתכן שיהיה חייב כמה פעמים על אותו איסור "לאו".
2.
הגמרא משתמשת במונח "אמרו דבר אחד".
משמעות המושג הוא:
הליכות עולם שער חמישי פרק ג
" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,
הסבר: הכלל הוא שאם הניסוח בגמרא הוא: "... כולהו סבירא להו..." זה מוגדר "שיטה", והכלל הוא שאין הלכה כשיטה. כלומר, בסוגייתנו, מה שנלמד על ידי שני התנאים שמציין רבי אלעזר - שחייב כמה פעמים על אותו איסור - אינו נפסק להלכה [לא כרבי יוחנן בן נורי בסוגייתנו, ולא כסומכוס במשנה האחרת].
2.1
המשך דבריו:
... ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.
הסבר: מלבד הביטוי "... סבירא להו..." מופיע ביטוי דומה בש"ס - כבסוגייתנו: "... אמרו דבר אחד". לשני הביטויים הכלל הוא זהה, ובגלל הנימוק לעיל, שעורך הגמרא קיבץ כמה דעות יחדיו כדי ללמדנו שאין הלכה כאותם דעות.
2.2
המשך דבריו:
ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חבירו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו
והיכי דמי שיטה היינו כגון פלוני ופלוני ס"ל כך, מפני שאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודין זה לזה,
הסבר: יש מי שסובר שיש הבדל בין שני הביטויים שהזכרנו.
2.2.1
הביטוי "אמרו דבר אחד" לא מוגדר כ"שיטה" [שעל זה הכלל הוא ש"אין הלכה כשיטה"], תקף כשכל החכמים שמוזכרים אמרו לגמרי אותו דבר. ולכן במקרה כזה יתכן שהלכה כן תהיה כמותם.
2.2.2
ואילו הביטוי "... כולהו סבירא להו..." משמעותו, שאמנם התנאים שמוזכרים ברשימה שותפים לדעה אחת בנושא אחד, אבל ישנם פרטים באותו נושא, שבהם יש מחלוקת ביניהם, ולכן יוצא שלגבי אותם הפרטים אין צרוף של רוב, ולכן אין הלכה כשיטתם [באותם פרטים?].
2.2.3
והוא מביא דוגמא:
כאותה שבפרק א' דסוכה ב"ש ור' יאשיהו ר"ש ור' יהודה כלהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן ופליגי אהדדי ואינן שוין בדבר לגמרי, דלב"ש הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושלחנו, ר' יאשיה בעי ארבע אמות, ר"ש בעי שלש דפנות ורביעית אפילו טפח, וכן כלהו כדאיתא התם, ולפי זה אינן מודין זה לזה ובכל חד מנייהו פליגי רבנן עליה והוי יחיד ובטל במיעוטן.
ובנין אב שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה בפרק איזהו נשך א"ר נחמן הלכה כרבי יהודה, הלכה כרבי יוסי, הלכה כרשב"ג, אלא שיטה אתמר דאלת"ה הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר, והתם נמי לא מודו אהדדי,
2.2.4
והוא מסכם:
וכן כה"ג מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו אלא היכא דפסיק הלכתא גמרא בהדיא כחד מינייהו או דמוכח הכי ומפיק לה הכי משיטה, כי ההיא דמסכת סוכה דפסיק רבא הלכה כר' שמעון וכן כל כיוצא, כן כתב הר"ן בפירוש הלכותיו בפרק קמא דסוכה: "
הסבר: כמו בהרבה כללים אחרים, הכלל תקף כל עוד הגמרא לא פוסקת אחרת באופן מפורש, או באופן שמוכח שהיא פוסקת כאותה שיטה של "כולהו סבירא להו".
3.
וכן ב"יד מלאכי" – סימן כתר – :
"מצינו בגמרא דקאמר "פלוני ופלוני כולהו סבירא להו", ואפילו הכי הלכתא היא ולא נקט הך לישנא רק לפרושי מילתייהו ולא לאוקמינהו בשיטה"
לפי דבריו יוצא שיש מחלוקת בפוסקים האם הביטוי "אמרו דבר אחד" מלמד שכך נפסק להלכה או להיפך: שלא נפסק כך להלכה.
4.
בסוגייתנו: הגמרא דוחה את המימרא שרבי יוחנן בן נורי וסומכוס "אמרו דבר אחד", וממילא לפי שתי השיטות לעיל לא ניתן להכריע האם דווקא הלכה כרבי יוחנן בן נורי או לא [לגבי סוגייתנו].
5.
הרמב"ם פוסק כחכמים שהגיבו לדברי רבי יוחנן בן נורי:
רמב"ם הלכות שגגות פרק ד הלכה ד:
מי שהיה נשוי שלש נשים, ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שנייה שהיא אם אביה של שלישית אע"פ שזקנה זו היא חמותו ואם חמותו ואם חמיו ושלשה שמות הן ואיסור בת אחת היא אינו חייב אלא חטאת אחת לפי שנאמר באשה ובתה ובת בנה ובת בתה שארה הנה זמה היא, הכתוב עשה שלשה גופין כגוף אחד לפיכך יחשבו השלשה שמות כשם אחד.
במשנתנו [בדף יד עמוד ב] לא מוזכרת דעת "חכמים", אלא הביטוי "אמרו לו". נראה לומר, שהביטוי "אמרו לו" בא ללמד שמדובר ממש בחכמים "רבים" [ולא מדובר בדעת יחיד שנקראת "חכמים" - נקבע על ידי רבי יהודה הנשיא]
6.
הערה חשובה לגבי סוגייתנו: בדרך כלל מופיע בש"ס "סומכוס אומר משום רבי מאיר" כ- 10 מופעים בש"ס. סומכוס היה תלמידו המובהק של רבי מאיר. אבל מדוע לא נאמר "אמר סומכוס אמר רבי מאיר"? ואולי אצל התנאים הכלל שונה.
6.1
ואולי המשמעות של הביטוי "משום רבי מאיר" היא, שזו עדות אישית שכך אמר רבי מאיר. וכך יהיה אולי הסבר הביטויים מסוג "אמר רב... משום רבי..." – חכם אחד מעיד שכך אמר חכם אחר, ואולי מעיד שבכלל היתה מחלוקת בדבר!
6.2
לגבי סוגייתנו יש משמעות חשובה לביטוי זה. הרי אם הגמרא אמרה שרבי יוחנן בן נורי במשנתנו אמר "דבר אחד" עם סומכוס [שאמר "משום רבי מאיר"] יוצא, אפוא, שדעת רבי יוחנן בן נורי במשנתנו מתאימה גם לדעת רבי מאיר, וממילא ברור שהביטוי "אמרו לו" איננו "תנא קמא" ואיננו "רבי מאיר".
