הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תני... כוותיה"; "תניא כוותיה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות כו ע"ב

חטאת העוף הבא על הספק [וכו']. אמר רב: וכיפר. אי הכי, אמאי תקבר? לפי שאינה משתמרת. אימת לא משתמרת? אי מעיקרא, חיה הויא! אי לבסוף, קמנטר לה! אלא מתניתין בנודע לה דלא ילדה, ובדין הוא דמותרת בהנאה, ומאי תקבר? מדרבנן,
וכי איתמר דרב - על האשה שהביאה חטאת העוף בספק, אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי - תעשה ודאי, שממין שהביאה על לא הודע מביאה על הודע, אם משנמלקה נודע שילדה - אמר רב: מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה; ר' יוחנן אמר: אסורה באכילה, גזירה שמא יאמרו: חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת. תני לוי כותיה דרב: חטאת העוף הבאה על הספק, אם משנמלקה נודע שילדה ודאי - מזה דמה ומוצה דמה וכפרה מותרת באכילה.
תניא כוותיה דר' יוחנן: חטאת העוף הבאה על הספק, אם עד שלא נמלקה נודע לה שלא ילדה - תצא לחולין או תמכר לחברתה, אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי - תעשה ודאי, שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע, אם משנמלקה נודע שילדה - אסורה אפילו בהנאה, שעל הספק באה מתחלתה, כפרה ספיקה והלכה לה. 

1.
בגמרא יש מחלוקת בין "רב" ל"רבי יוחנן". הגמרא מביאה ברייתא ששנה "לוי" כדעת "רב" והגמרא מביאה גם ברייתא אחרת "תני כוותיה" לטובת רבי יוחנן [וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנד, שמסביר כיצד יש הוכחה מהברייתא לשיטת רבי יוחנן].

2.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ז הלכה יא:

חטאת העוף הבאה על הספק ונודע שהיא חייבת בה ודאי, אם עד שלא נמלקה נודע לה תעשה ודאית ותאכל, ואם אחר שנמלקה נודע לה הרי זה גומר הזיית דמה ותמציתו ותשרף כדי שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק תאכל שהרי בתחלה על ספק באה.

הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן.

3.
כסף משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק ז הלכה יא:

ופסק כר"י ואע"ג דתני לוי כוותיה דרב ברייתא דתני סתם גמרא עדיפא מינה
וגם מתניתין בפרק דם שחיטה דקתני אם עד שלא נמלקה וכו' כר"י דייקא דלרב ה"ל למיתני אם עד שלא הזה:

הוא מסביר שאמנם יש ברייתא לטובת כל אחד מבעלי המחלוקת, והוא קובע עיקרון ש"ברייתא דתני סתם גמרא עדיפה מינה". כנראה שכוונתו היא שברייתא שמובאת על ידי חכם באופן אישי – כמו "לוי" בסוגייתנו – היא ברייתא "פחות חשובה" או "פחות ידועה", ולכן היא "פחות סמכותית", ואם יש כנגדה ברייתא "רגילה" [כזאת שמובאת על ידי "סתמא דגמרא"] הרי שהברייתא ה"רגילה" היא הקובעת להלכה.

4.
ובכל זאת יש לשאול: מדוע צריך ה"כסף משנה" את כל הדיון שלו, הרי הכלל הוא שהלכה היא כרבי יוחנן נגד "רב"!

5.
ונראה לומר שתי תשובות:

5.1
אמנם – כעיקרון - הלכה כרבי יוחנן נגד "רב", אבל מכיוון שיש ברייתא לטובת "רב" הרי שהלכה צריכה להיות כמותו, ולכן הסביר ה"כסף משנה" שהברייתא שהובאה לסייע לרבי יוחנן "עדיפה".

5.2
הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב" היא רק במחלוקת "עצמאית" [ב"סברא דנפשייהו"] ולא בהסבר המשנה והברייתא.