הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "לעולם"; "מאי הוה עלה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
כריתות כז ע"א
לעולם קסבר: אדם מתכפר בשבח הקדש. מאי הוי עלה?
תא שמע: בשעת הפרשה יפה סלע, בשעת כפרה יפה שתי סלעים - (לא) יצא.
מבנה הסוגיה ולשונותיה הייחודיים:
1.
אריכות לשון רבה. הסיומת "דאיבעי להו: מתכפר בשבח הקדש או לא" היתה צריכה להופיע לפני ה"אם תימצי לומר...".
2.
האם הביטוי "אם תימצי לומר" הוא במשמעות הרגילה שלו בש"ס? נראה לי שלא. כי בסוגייתנו יש שתי אפשרויות לבעיה של האם "אדם מתכפר בשבח הקדש", והגמרא מעלה אפשרות שאין שתי אפשרויות אלה תואמות בהכרח את שתי האפשרויות לשני צדדי הבעיה שבסוגייתנו: "בכינוס חומשין מהו שיתכפר"
3.
ת"ש: המפריש שני סלעים לאשם, ולקח בהן שני אילים לאשם, היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה; מאי לאו דזבן בארבע איל ושבח דשוי תמניא, ושמע מינה: אדם מתכפר בשבח הקדש!
לא, הכא במאי עסקינן - דאוזיל רועה גביה.
ת"ש: לקח איל בסלע, ופטמו והעמידו על שתים - כשר; ש"מ: אדם מתכפר בשבח הקדש!
לא, פטמו שאני, דהא חסר ליה תמניא.
עד כאן הגמרא ניסתה פעמיים להוכיח שאדם מתכפר בשבח הקדש, והגמרא דוחה את ההוכחה.
4.
ת"ש: לקח איל בסלע והרי הוא בשתים - כשר!
הכא נמי כשפטמו.
גם כאן הגמרא ניסתה להוכיח כנ"ל ודחתה. ויש לציין שבגמר נסיון ההוכחה הגמרא לא סיימה בביטוי: "שמע מינה..."
5.
א"ה היינו רישא!
רישא דזבן בארבע ואשבחיה בארבעה אחרינא דחסר ליה תמניא, סיפא דזבין איל בארבע ואשבחיה בתלתא ושוי תמניא.
אי הכי, אימא סיפא: ישלם סלע, הא חסר ליה ז'!
מאי ישלם? תשלום דסלע.
ואי ס"ל דאין אדם מתכפר בשבח הקדש, כי יהיב תשלום דסלע מאי הוי? איל בן שתי סלעים בעינן וליכא!
עד כאן מוכיחים שאי אפשר לומר ש"אין אדם מתכפר..."
6.
לעולם קסבר: אדם מתכפר בשבח הקדש.
הגמרא קובעת שבאמת "אדם מתכפר...". ראה ב"מתיבתא", הערה יח, שעד כאן הכל מהלך אחד של הגמרא שנועד לפשוט את הבעיה שהועלתה בתחילת הסוגיה.
6.1
ומוסיפים להעיר, שהביטוי לעיל "לעולם קסבר..." [ולא משתמשים בביטוי "אלא קסבר..."] מוכיח שאין כאן דחיה של ההנחות שהוזכרו בסוגיה עד כאן.
7.
אי הכי, תשלום דסלע לא יתן!
היינו טעמא דקיהיב תשלומין דסלע, גזירה שמא יאמרו: איל פחות משתי סלעים מכפר.
הגמרא מסבירה שלמרות שאדם מתכפר בשבח הקדש בכל זאת חייב להשלים בכסף ממש בגלל "גזירה".
מאי הוי עלה?
תא שמע: בשעת הפרשה יפה סלע, בשעת כפרה יפה שתי סלעים - (לא) יצא.
הגמרא חוזרת לשאול: "מאי הוה עלה" – כלומר: מה המסקנה, האם "אדם מתכפר בשבח הקדש"? ומוכיחה שאמנם כן.
8.
וזה תמוה מאד! הרי כבר הוכחה מסקנה זו ומדוע מעלים אותה מחדש?
8.1
רש"י מפרש: מפני שההסבר הקודם [בסעיף 7] הוא דחוק, ולכן כאן הגמרא טוענת שאין צורך בתוספת תשלום. ובכך גם מיישבים את הרמב"ם שלא פסק שצריך להשלים את הסכום – ראה "מתיבתא", הערה כא. לפי זה יוצא שהביטוי "מאי הוה עלה" רומז שהפתרון הקודם לא "חזק" די הצורך.
9.
בעי רבי אלעזר: אדם מתכפר בשבח הקדש או לא?
א"ר יוחנן: כמה שנים גדל זה בינינו, ולא שמע הלכה זו ממני?
מכלל דא"ר יוחנן? אין,
ועל הדא אמרה, דתנן: ולד תודה ותמורתה, וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה - אין טעונה לחם, ושלח ר' חנינא משמיה דר' יוחנן: לא שנו אלא לאחר כפרה דולד אין טעון לחם, אבל לפני כפרה טעון לחם; אלמא קסבר: מתכפר בשבח הקדש.
קשה מאד: בקטע הנ"ל חוזר הדיון מחדש!
10.
אומרים הפרשנים שרבי אלעזר לא שמע את הברייתא לעיל שממנה הוכח ש"אדם מתכפר בשבח הקדש" – "מתיבתא", הערה כד.
11.
בכל אופן מסקנת הסוגיה היא, ש"מתכפר בשבח הקדש".
12.
ונראה לומר על הסוגיה הנ"ל שהיא סוגיה "מורכבת" מכמה סוגיות משנה, ש"עורך הגמרא" קיבצם יחד - בסוגייתנו.
