אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
שורש מצוות מעילה - שלא לשנות דבר מחוקי התורה אף לא לטובה
(פתיחה למסכת מעילה)
מסכת מעילה
התקדמות הרפואה המודרנית בעשרות השנים האחרונות, העמידה את הרופאים והמדענים פעורי פה. מפעם לפעם הרי הם מגלים יותר ויותר את ההתאמה המופלאה והמיוחדת שבין התורה הקדושה לבין חוקי הטבע, כאשר השמירה על חוקי ומצוות התורה שומרים גם על כל ההנהגה הטבעית בעולם ועל גוף האדם. ולפיכך גם החוטא - לא די שגורם לעצמו נזק רוחני בל ישוער, אלא אף גם מזיק את גופו באופן טבעי.
במסכתנו (יט) מבואר כי ענינה של מעילה הוא שינוי - כאשר האדם משנה את חפצי הקודש. במובן הרחב יותר של ההגדרה, הרחיבו חז"ל ענין זה לכל שינוי ולכל הנאה של אדם במה שאינו מורשה ליהנות ממנו. כך למשל אמרו (ברכות לה, ב), כי האוכל בלא ברכה, מועל כי הרי הוא כאילו נהנה מקדשי שמים. כך הוא בוודאי גם כאשר האדם נהנה ממה שאינו מורשה ליהנות ממנו כלל - שהנאתו היא בגדר מעילה, ובדרך זו מבאר בעל "ים התלמוד" בהקדמתו, כי עניינו של חטא עץ הדעת היה מעילה, באשר אדם הראשון לא הורשה לאכול ממנו, וממילא בשעה שאכל ממנו יש כאן חטא של מעילה כאילו נהנה מקדשי שמים.
לפיכך יש לומר כי כאשר האדם נוטה מהמסילה אותה סללה התורה, וכאשר הוא חורג מההגבלות אותן הגבילה התורה - אשר כאמור וכידוע הרי הן תואמות להפליא אף את חוקי הבריאה וטבע האדם - הרי יש לו דין מועל במה שפוגם ונהנה מדברים שלא הורשו לו, ובפרט ששינוי אחד גורם לשינויים אחרים, עד מהומות ושינוי סדרי בראשית.
אפשר לומר כי זו גם כוונת התנא בחגיגה (י) המחשיב מעילות להרריים התלויים בשערה, ומשום שגם השינוי הקטן כשערה ממה שהאדם הורשה למה שלא הורשה, גורם להררים גדולים לנוע. ונמצא כי כאשר האדם נהנה מעבירה, הרי מלבד עצם העבירה, הרי יש כאן גם ענין מעילה.
בראשונים למסכת מבואר כי עניינה של מעילה הוא לא רק בשינוי והנאה מן הקודש לחול, אלא אף גם בשינוי מקודש לקודש, כאשר זהו גם עומק טעם איסור עשיית תמורה בקדשים, כאשר התורה הגוזרת ואומרת "לא יחליפנו ולא ימיר אותו", מבהירה לו לאדם כי הוא אינו הבעלים על הקדושה וכי היא עמוקה ממנו, ואין ביכולתו לעשות עימה חליפין. ולפיכך המהין לחשוב כי ביכולתו להשתלט ולהשתרר אף על הקדושה, הרי לא דיד שאין מעשיו מועילים כלום באשר הקדושה במקומה עומדת, אלא אף גם מפסיד את הבהמה החדשה אותה ייעד להקדיש כאשר הקדושה נתפסת גם עליה.
על דרך זה רמזה לנו התורה שאסור בין לכלל ובין לפרט לעשות שינויים באיזה דבר קודש אף באופן ובטענה שהשינוי הזה יגרום הוספת קדושה בין לכלל ובין לפרט, שכן אם הכוונה באמצעים של תמורה וחליפין - להמיר ולהחליף קדושה בקדושה והיינו שאומר שעושה זאת למטרת דבר שהוא קדוש יותר בדת תורתנו הקדושה, עם זאת גם זה לא ירצה. וזהו כי אין מחליפין קודש - כי לא יוכל להיבנות דבר טוב ומועיל על ידי סיבת מחשבת ביטול וגרעון באיזה דבר מן הקדושה.
וכמו שאנו רואים בעיתותינו אלה אשר קמו רבים ומהם הדואגים בעד קיום האומה, ולמען אשר בני הנעורים לא יעזבו את אבותיהם מתקנים הם תיקונים חדשים לא שערום אבותינו בכדי להמשיך את הצעירים, ולמטרה זו בונים להם במות ועוזבים את בתי הכנסת ובתי המדרשות אשר הורישו לנו אבותינו ובשאט נפש עושים תמורה כזו על חשבון עצמם. ועל זה אמר הכתוב (ירמיה ג) "ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל" - וביאור הדברים, כי כל העמים יכולים לעשות תמורה אבל אנחנו אין בידינו להמיר. וטעם הדבר כי העמים אינם בקדושה, אך לא כן אנחנו עם ישראל שנתקדשו בקדושה יתירה כמו שאמרה תורה "קדושים תהיו" וגם הנביא אמר "קודש ישראל לה'" וכל שהוא קודש בקדושה עצמית אינו בתמורה ואינו בחליפין ולפיכך אין בתמורה ממש, וכמו שאמר הנביא "בלא יועיל" שכן הקדושה הראשונה במקומה עומדת".
"זהו הטעם שעם ישראל הצטוו לשמור את הסדרים - סדר הישר - הסדר אשר מסר לנו הקב"ה במסירת התורה ושלא להתחקות אחר חוקי העמים. ובשמירת הסדרים כפי חוקי תורתנו הקדושה יסודר כל העולם בהשקט ובבטחה".
(על פי ומתוך הקדמת הגאון רבי משה רוזין רבה של חווידאן ובעל "נזר הקודש" על המסכתות שבסדר קדשים)
