הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "שקלו וטרו אליביה"; חזקיה ורבי יוחנן
מעילה ה ע"א
אמר ליה בר קפרא לבר פדת: בן אחותי, ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש, היתר שחיטה שנינו,
או היתר זריקה שנינו, או היתר אכילה שנינו? חזקיה אמר: היתר שחיטה שנינו, ר' יוחנן אמר: היתר אכילה שנינו.
א"ר זירא: לא דייקא מתני' דלא כחזקיה ודלא כרבי יוחנן; תנן: שלנה ושנטמאת ושיצאת, לאו דלן דם וקתני אין מועלין בו, וש"מ: היתר זריקה שנינו! לא, דלן בשר אבל דם איזדריק, מש"ה קתני אין מועלין בו.
תנן: ואיזו היא שלא היתה לה שעת הכושר לכהנים - שנשחטה חוץ לזמנה, וחוץ למקומה, ושקבלו פסולין וזרקו את דמה, ה"ד? אילימא דזרקוהו פסולין וקבלוהו פסולין - ל"ל עד דאיכא תרתי? אלא לאו דקבלוהו פסולין וזרקוהו כשרים, וקתני: מועלין בו, ש"מ: היתר זריקה שנינו! ....
1.
רמב"ם הלכות מעילה פרק ג הלכה א:
קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, אבל מועלין בהן מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים, במה דברים אמורים בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים, אבל אם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת היתר ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שביארנו,
כיצד קדשי קדשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן
כגון ששחטן בדרום אע"פ שקיבל בצפון,
או ששחטן בצפון וקיבל בדרום
או ששחט ביום וזרק בלילה,
או ששחט בלילה וזרק ביום,
או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום,
או שקיבלו הפסולין את דמן אף על פי שזרקוהו כשרים,
או שזרקוהו פסולין אע"פ שקיבלוהו כשרים,
או שיצא הדם והבשר כולו קודם זריקת הדם,
או שלן הדם,
בכל אלו מועלין בכולן לעולם שהרי לא היה להן שעת היתר,
אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואחר כך לן הבשר או האימורין,
או שנטמא הבשר או האימורין,
או שיצא הבשר או האימורין לחוץ,
או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים,
בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן שהרי היה לו שעת היתר לאכילה כמו שביארנו.
2.
כסף משנה הלכות מעילה פרק ג הלכה א:
ומ"ש רבינו או שזרקוהו פסולים אע"פ שקיבלוהו כשרים. שם נחלקו חזקיה ור"י אי סגי בנראה לזריקה דהיתר זריקה שנינו או בעי שעת היתר אכילה
דחזקיה סבר היתר זריקה סגי הילכך כל שנתקבל הדם שלא בהכשר סגי להוציא מידי מעילה ור"י סבר דלא אלא שיזרק בהכשר ויותר באכילה
ופסק רבינו כר"י
ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פסק כרבי יוחנן נגד חזקיה [שהיה רבו של רבי יוחנן].
3.
נימוקו:
מפני ששם הביאו כמה ראיות לדבריו
ואע"ג דשנינהו חזקיה שינויי דחיקי נינהו
הגמרא מביאה ראיות לטובת רבי יוחנן, והתרוצים/דחיות של חזקיה הם "דחיקי".
4.
יש להסיק מדבריו עד כאן כמה עקרונות פסיקתיים:
4.1
כעיקרון הלכה צריכה להיות כחזקיה נגד תלמידו - רבי יוחנן. הסיבה היא, שהלכה כרב נגד תלמידו [בודאי אם מדובר שהתלמיד אמר את דבריו בחיי רבו].
4.2
בכל זאת, בסוגייתנו הלכה כרבי יוחנן מפני ש"הביאו כמה ראיות לדבריו".
4.3
אפשר להבין זאת בשני אופנים:
א.
בגלל הראיות עצמן שהובאו לדינו של רבי יוחנן – הלכה כמותו. כלומר, הלכה כרבי יוחנן לא מפני שהלכה כמותו נגד חזקיה במובן האישי, אלא מפני שהההלכה למעשה כאותם המקורות שמהם יש ראיה לדברי רבי יוחנן, ואותם מקורות תנאיים "גוברים" על דעת חזקיה.
ב. "עורך הגמרא" [מי שהביא את הראיות לדברי רבי יוחנן] – פסק כמותו, וזה מוכח מהעובדה שהוא חיפש ראיות לטובת רבי יוחנן. בסוגייתנו ייתכן שמדובר בחכמי בית המדרש שדנו במחלוקת חזקיה ורבי יוחנן [ולא ברב אשי ובית דינו - עורכי הש"ס], וממילא היו רבים – ולכן הלכה כמותם.
ג.
כמו כן נראה, שכוונת ה"כסף משנה" לומר שמתוך כך ש"שקלו וטרו" [=דנו] בדברי רבי יוחנן – הלכה כמותו.
אבל באמת אין הדבר כך. הכלל, שהלכה לפי השיטה שעליה "שקלו וטרו" חל כאשר ממש דנים בשיטת אמורא מסויים, אבל בסוגייתנו מקשים ומיישבים לשתי השיטות ודנים בשתי השיטות, לכן נראה יותר לומר, שכוונת ה"כסף משנה" להסבר א לעיל.
4.4
הערה: בחלק הראשון של הסוגיה הובאו ראיות גם נגד שיטת רבי יוחנן, ורק בדף ו החלו להביא ראיות לטובת רבי יוחנן.
5.
ה"כסף משנה" טוען שהדחיות להוכחות לטובת רבי יוחנן הם "דחיקי" – כנראה בגלל שהם עוסקות ב"אוקימתות".
6.
נימוק נוסף לפסוק כרבי יוחנן:
ה"כסף משנה":
ועוד דסוגיא דפי"ב דמנחות כר"י רהטא...
הוא מוסיף הוכחה לרבי יוחנן ממקור נוסף. הוכחה זו - כנראה - בנויה על העיקרון של "סוגיא כוותיה", כלומר, בסוגיה במסכת מנחות לא ממש דנים בדברי רבי יוחנן אלא ממהלך הגמרא משמע שהיא מבוססת על הנחה שהדין הוא כרבי יוחנן בסוגייתנו.
7.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מא, שמביא פרשנים, שמקשים על ה"כסף משנה", שבאמת מסוגייתנו משמע נגד רבי יוחנן, שהרי ברוב הסוגיה הביאו הוכחות דווקא לשיטת חזקיה והרמב"ם היה צריך לפסוק כמותו, ולכן יש לומר, שהרמב"ם פסק בגלל סוגיות אחרות ולא בגלל סוגייתנו.
8.
ועל הסבר המחלוקת עצמה בין רבי יוחנן וחזקיה, והאם יש דעה שלישית, ראה ב"מתיבתא", הערות ג-ד.
9.
הערה כללית על פתיחת הסוגיה: בר קפרא ציין שיש מחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן, וקשה, שהרי בר קפרא היה מבוגר מהם והיה רבם, וכיצד הוא מביא מחלוקת של תלמידיו?
9.1
יש אומרים, ש"עורך הגמרא" הוא זה שמציין שזו מחלוקת בין רבי יוחנן וחזקיה, ובר קפרא רק ציין שיש לדון בדבר [מפני שעדיין לא היתה מחלוקת מפורשת בעניין] - ראה "מתיבתא", הערה ד.
9.2
ואולי ניתן אולי להוסיף "מהלך": חזקיה ורבי יוחנן נחלקו מה סבר רבם – בר קפרא, ובסוג כזה של מחלוקת [שהם אינם חולקים "אליבא דנפשייהו"] לא חל בהכרח הכלל, שהלכה כרב נגד תלמידו – ולכן אפשר לפסוק כרבי יוחנן נגד חזקיה רבו – ובלי כל ההכרח בביאורו של ה"כסף משנה" מדוע הרמב"ם פסק דווקא כרבי יוחנן ולא כחזקיה [והסברנו: בגלל שחזקיה היה רבו של רבי יוחנן היה צורך לפסוק כמותו - לכאורה].
