גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
מדור "דבר בעתו"
מסכת יבמות
דף סב ע"ב
איסור נישואין ותספורת בין פסח לעצרת
איתא בשולחן ערוך (או"ח סי' תצג סעיפים א-ב): "נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא וכו'. נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות".
טעם המנהג כבר מוזכר בטור (וכ"ה באבודרהם, בין פסח לעצרת ד"ה ונוהגין): "שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע", וכמו שהאריכו חז"ל בסיפור הדברים במס' יבמות (סב:). ובתשובות הגאונים (שם) מובאת תשובת רב האי גאון, שמגדיר המנהג שהוא "מנהג אבלות" על מיתת תלמידי ר"ע, ומוטל על כל העולם להתאבל בשבילם (לשון הט"ז סק"ב). אכן ישנם ראשונים שהביאו טעמים אחרים, כמו השבלי הלקט (הל' ספה"ע סי' רלה) שכתב: "לפי שהימים עלולין הן, שנפלה מגפה בתלמידי ר"ע" (וכ"כ בספר אסופות - בכת"י מיוחס לתלמיד הרוקח סי' שפב, הועתק בספר 'בין פסח לשבועות' פ"ח הע' ז), דהיינו, ענין של "סימנא מילתא" (הוריות יב.), שהוא סימן שאינו טוב - כי הימים עלולים לדברים שאינם טובים, כמו שראינו שתלמידי ר"ע מתו בהם, ואינו ענין אבלות.
ב'שבלי הלקט' הביא טעם נוסף בשם אחיו ר' בנימין - והוא כעין טעם הראשון: "לפי מה שמצינו בסדר עולם פ"ג (וכ"ה בעדיות פ"ב מ"י) 'משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר 'והיה מדי חדש בחדשו', רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת'" (ראה 'עיון יעקב' יבמות שם; וע"ע 'חק יעקב' סי' תצג סק"ג), כלומר, שמשפט הרשעים בגיהנם - לפי דעת ר' יוחנן בן נורי הוא מפסח ועד עצרת - ולכן יש להחמיר בדברים אלו. ולכאורה ענין אחד הוא עם מה שכתב מקודם שהם ימים שיש בהם דינים, כי הרשעים נידונים בהם בגיהנם וסימנא מילתא הוא.
כעין דברים אלו איתא גם ברבינו ירוחם (נתיב ה ח"ד דף מד:) ובפנים אחרות: "זה מורה דין ליודעין, כי העומר בא מהשעורים כמו שקבלו חז"ל... והוא קרבן הסוטה שבאה מן השעורים - מלשון (ירמי' כג, יט) 'סערת ה'', ולכן אין כונסים נשים ומגדלים שפם", וכתב שטעם זה הוא מלבד הטעם המקובל שבימים אלו מתו בו תלמידי ר"ע.
ואילו בספר אסופות (הנ"ל) כתב בזה טעם נוסף: "מפני צער הגזירות שנהרגו הקהילות בכל זה המלכות (אשכנז) ומתענין עליהם ומזכירין נשמתן באותם השבתות ומצטערין ודואגין עליהן באותו הפרק", וכ"כ הט"ז (שם) כטעם נוסף במנהגי אבלות בימים אלו: "מחמת גזירת תתנ"ו שהיתה באשכנז בין פסח לעצרת, כמו שמפורש ביוצרות ופיוטים שאנו אומרים בשבתות ההם - שהם נתיסדו כמו קינות".
ובדעת האר"י ז"ל כתב החיד"א ז"ל ב'מורה באצבע' (אות רכא): "לפי דעת האר"י ז"ל המנהג שלא לגלח בימי עומר אינו מטעם אבלות כאשר כתבו הפוסקים, אלא יש סוד בדבר" (וראה פע"ח שער כב פ"ז ובשער הכוונות דרושים לספה"ע פ"ו ובנגיד ומצוה עמ' קמב, כי ימים אלו הם ימי דין, והשערות הם דינים והמבין יבין, ומבואר בדבריו כי הדינים שבימים אלו גרמו למיתת תלמידי ר"ע בימים אלו דווקא. עוד יצויין כי טעמו של האר"י הק' אינו כי אם לאיסור תספורת - וכן מבואר להדיא בדבריו שנתן טעם לאיסור תספורת, ואילו כלפי איסור נישואין לא כתב כלום, ויתכן שהוא מטעם המבואר בפוסקים שהוא דין אבלות, וע"ע בצרור המור פר' אמור).
ישנם חילוקים לדינא בין כל אלו הטעמים, וכמו שהביא הפרי חדש בשם ספר 'שתי ידות', שמי שלא קיים פריה ורביה עדיין, וכן מי שאין לו מי שישמשנו, כגון זקן, לא חיישינן למנהגא ונושא אשה, ובתנאי שלא ירבה בשמחה, והוכיח מחרם דר"ג, שיש אומרים (הרא"ם בשו"ת סי' יד) שלא גזר ליקח שתי נשים במי שלא קיים מצות פו"ר, וכן הסיק הישועות יעקב (סי' תצג) ובשו"ע הרב (ס"ג - הסיק כן מעיקר הדין) ומהוכחה אחרת כי באפי' אבלות תוך שלושים לאביו ואמו מותרים לישא בו אשה כשלא קיים עדיין מצות פו"ר.
אכן הב"ח כתב ש"אין חילוק בין נישואין של מצוה, כגון אם אין לו בני או יש לו, כי כן נהגו שלא לחלק", והיינו, כי חומר המנהג היה כן שלא להנשא גם בנישואין של מצוה. וכן בשו"ת הרשב"ש (סי' תרכ"ב) דימהו למשנכנס אב שלא מצינו שחילקו בזה. ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' לה) החמיר בזה מפאת שתי סברות: א. כי שאני אבלות זו שהיא אבלות דרבים, ואינו דומה לאבלות על אב ואם שהיא אבלות דיחיד; ב. כי ימים אלו לא מסמנא מילתא לכן אין להקל כלל. ויובנו דבריו לפמש"כ כי ישנו טעם נוסף לאיסור נישואין, משום שהם ימי דין ופורעניות, וסיים את דבריו: "וזכרנו שפעם אחת היקל חכם אחד בענין נישואין תוך ימי הספירה נגד המנהג ולא עלתה זיווגם יפה, לכן נ"ל דשומר נפשו ירחק מנשואין בימים אלו, כי חמירא סכנתא מאיסורא".
עוד הביא הפר"ח בשם הריק"ש, שלהחזיר גרושתו מן הנשואין מותר בכל ענין, כי אין כאן שמחה (וכ"פ המ"ב בסק"א), וכמובן שטעם זה אינו מחמת האיסור להרבות שמחה בימים אלו, אכן אם מצד סימנא מילתא יש לדון ולאסור גם בזה.
גם לגבי נדון הימים שנאסרו - אם כל מ"ט ימי הספירה או לא - שיש אריכות דברים בזה, תלוי גם כן בכך, כי אם מחמת דין אבלות לא נאסרו כי הימים שמתו בהם, וא"כ בל"ג בעומר לפי כמה מקורות הרי כבר נפסקה מיתתן, ואילו מחמת שהם ימי דין - כל ימי העומר שוים (ראה אשל אברהם סק"א, וכ"ה לפי דעת האר"י שלא להסתפר כל ימי הספירה).
וכן מצינו לגבי היתר תספורת לכבוד ברית מילה וכדו' תלוי בזה, כי כלפי אבלות ישנם היתרים לזה, ואילו לפי דעת האר"י ז"ל כתבו הרש"ש ב'נהר שלום' (כה, ד) והחיד"א (שם) שאין להסתפר כלל.
