הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "רבי שמעון אומר"

מעילה ו ע"א

תא שמע, רבי שמעון אומר: יש נותר שמועלין בו,

1.
הגמרא מנסה להוכיח מדברי רבי שמעון בברייתא ש"היתר אכילה שנינו", ולכן לפני זריקת הדם מועלים בבשר הנותר, מפני שלא היתה לבשר שעת היתר....

2.
והגמרא דוחה את ההוכחה על ידי ביטול האוקימתה שהועמדה בהוכחה.

3.
נשאלת השאלה: האם דעתו של רבי שמעון בברייתא מוסכמת על הכל? ואולי חכמים חולקים עליו? וכיצד רוצה הגמרא להביא הוכחה דווקא מדברי רבי שמעון?

4.
יש אומרים שפתיחת משנה/ברייתא בשמו של תנא [ולפחות כשמדובר בתנאים רבי יהודה ורבי שמעון] מוכיחה שזו דעת יחיד אבל חכמים חולקים עליו. – ראה "מתיבתא", הערה א, [אולי יש בו הסבר], וב"ילקוט ביאורים", עמוד נא, ובהערה א, ושם, לא מיישב את הבעייה.

5.
ולכאורה נראה פשוט: "עורך הברייתא" השמיט דעות אחרות וכתב רק את דעתו של רבי שמעון, ומשמע מכך, שכמותו הוא מכריע להלכה. ומדוע בכלל כתב את שמו? כנראה, כדי ללמדנו שיש דעות אחרות, ולא יהיה קשה מברייתא זו על דעות אחרות.

6.
לעניין זה יש לעיין גם:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב

... כלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן:
רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה.
רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.
... דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?

איבעיא להו: רבי מאיר ורבי שמעון מאי? - תיקו.

יוצא אפוא, שאם נניח, שהתנא שחולק על רבי שמעון הוא רבי יהודה הרי שהלכה כרבי יהודה ולא כרבי שמעון, ואם "חכמים" [או: "רבנן"] הם אלה, שחולקים על דעתו של רבי שמעון בברייתא הרי שהלכה כמותם ולא כרבי שמעון, אם כן בכל מקרה אין הלכה כרבי שמעון בברייתא, וחוזרת השאלה: כיצד סוגייתנו רוצה לפשוט את הבעייה מרבי שמעון בברייתא?

7.
ונראה שאין מנוס מלומר: "עורך הברייתא" פוסק כרבי שמעון והוא בכוונה השאיר את שמו של רבי שמעון כדי ללמדנו שעל רבי יהודה [ואולי גם על "חכמים"] לא נוכל להקשות מברייתא זו. אבל להביא הוכחה לבעייה מוגדרת ["היתר אכילה" שנינו, או "היתר זריקה" שנינו, או "היתר שחיטה" שנינו] אפשר גם מדברי רבי שמעון.