קצצתינון לרגלוהי דינוקא
מעילה ז ע"ב
"אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: ואתה אי אתה אומר כן?...
אמר רבי יוחנן: קצצתינון לרגלוהי דינוקא".
רבי עקיבא פנה לתלמידו רבי שמעון ואמר: "בני, אי אתה אומר כן?" – פתח לקוראו 'בני' בדרך חביבות.
רבי יוחנן השתמש באותו מטבע לשון כלפי תלמידו רבי שמעון, להמחיש לו שדברי רבי עקיבא אמיתיים ונכוחים. אלא שאמר: "ואתה אי אתה אומר כן?" – בלא הכינוי בני. רק לבסוף כינהו 'ינוקא' – דרך זילזול. (אמנם בתוספות מובאת ברבי עקיבא הלשון שברבי יוחנן, אך י"ל שהמעתיק לא דק, כי כמדומה שלא נמצא כגירסה זו בספרים).
רש"י פירש: "קרי ינוקא לפי שהיה בחור ממנו".
אלא שלא מצינו במקום אחר לחכמים שיכנו כך את הצעירים מהם. ודוקא רבי יוחנן היה פונה בלשון כבוד לריש לקיש. במסכת יומא דף ג ע"ב – למרות שריש לקיש פנה לרבי יוחנן ואמר לו בלשון נוכח: "מהיכא קא ילפת לה", ענהו רבי יוחנן בלשון מר ובלשון נסתר: "אלא מר מהיכא יליף לה?".
ובמסכת כתובות דף נד ע"ב; ודף פד ע"ב אמר רבי יוחנן "מה אעשה, שכנגדי חלוק עלי", ופירש רש"י: "אנוש כערכי וראוי לחלוק עלי"; "שקול כמותי". (אמנם יש לדחות ולומר שדוקא שם לא היה לרבי יוחנן פתחון פה כנגד ריש לקיש, כי הנידונים היו קרוביו והוא היה מנוע מלדונם).
לכן יש לבאר שבכינוי 'ינוקא' נתכוין רבי יוחנן לרמוז לריש לקיש: 'ילדות היתה בך שהעזת פנים לדחות בכדי את דברי רבי עקיבא', וכלשון רבי יהודה הנשיא במסכת בבא בתרא דף קלא ע"א: "ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי".
במסכת בבא קמא דף קיז ע"א מסופר שרבי יוחנן לא ידע להשיב לקושיותיו של רב כהנא שישב כתלמיד לפניו. הוא הביט ברב כהנא וראה צלקת שהיתה לו בקצה שפתיו ונדמתה לחיוך. הוא חשד בו שהוא לועג לו, אולי כשם שרבי יוחנן עצמו הכריז בסוגייתנו על נצחונו.
לבסוף נצרך רבי יוחנן משום כך להודות שהוא הנחשב לתלמיד כלפי רב כהנא.
דומה לכך קרה גם בסוגייתנו, רבי יוחנן כינה את ריש לקיש 'ינוקא' – ילד. לבסוף ינוקיה דריש לקיש – ילדו הקט של זה שכינהו רבי יוחנן 'ינוקא' – ענה לשאלה שרבי יוחנן לא ידע תשובתה. במסכת תענית דף ט ע"א:
"אשכחיה רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר (משלי י"ט) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. יתיב רבי יוחנן וקא מתמה; אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא? - אמר ליה: אטו הא מי לא רמיזי? והכתיב (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו".
