אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"הותרה מכללה"
אם יבוא משיח בימים אלו - הנקריב פסח שני?
מעילה י ע"ב
היה זה לפני יותר ממאתיים שנים כאשר חכמי ישיבת "חסד לאברהם ובנין שלמה" שבירושלים עיר הקודש (בתקופה שגאון עולם רבינו יוסף חיים דוד אזולאי - החיד"א, כיהן בראשותה), נכנסו לבית המדרש לאחר חג הפסח, ובליבם שמחה עצומה על שזכו לחוג את חג הפסח כהלכתו, אך גם יגון ודווי לב על שעוד לא זכו ובית המקדש לא נבנה ושוב חלפה שנה מבלי שהקריבו את קרבן הפסח. ישבו ושחו בענין זה ובינם לבינם החלו מתלבטים מה יהא אם יבוא משיח עכשיו - בימים אלו שבין פסח ראשון לפסח שני, האם יזכו כלל ישראל להקריב את פסח שני או שמא לאו.
מתוך שהחלו דנים בשאלה, החלו מרחיבים את הנידון עוד ועוד, כאשר בסך הכל נכרכו בו שמונה ספיקות:
א. אם יבוא משיח צדקנו לאחר חג הפסח, האם חייבים ישראל בהקרבת פסח שני, או שמא לא.
ב. אם חייבים - האם רק גברים חייבים במצוה, או שמא אף נשים חייבות.
ג. האם יש חילוק בין אלו שישבו בארץ ישראל בזמן פסח ראשון לבין אלו שיבואו אליה אחר כך - לאחר ביאת המשיח.
ד. האם יהיה חילוק בין גדולים לאלו שעוד היו קטנים בזמן פסח ראשון והגדילו והגיעו בינתיים לגיל מצוות.
ה. לאחר ביאת משיח יתכן שנזכה אף לתחיית המתים, האם אף המתים שיקומו לתחייה יהיו חייבים בהקרבת פסח שני.
ו. האם הגרים שיתווספו על כלל ישראל לאחר ביאת משיח יהיו חייבים בקרבן פסח. (הצד השווה שבין ארבעת הספקות האחרונים, הוא שהמנויים בהם לא היו ברי חיוב בקרבן פסח ראשון, ולכן יתכן כי אף אם יושבי ארץ ישראל יהו חייבים בפסח שני, שמא זה רק משום שלו היה בית המקדש קיים היו בני חיוב בפסח ראשון, מה שאין כן במנויים בספיקות אלו).
ז. אם נאמר כי התשובה לכל השאלות הללו שלילית - וכלומר שלא תהיה מצוות הקרבת פסח שני אם יבוא משיח בין פסח ראשון לפסח שני, מה יהא אם נרצה להקריב קרבן פסח בפסח שני מדין קרבן נדבה.
ח. ואם נשיב כי כן נהיה חייבים בהקרבת קרבן פסח בביאת גואל בין פסח ראשון לפסח שני, מה יהא אם יבוא משיח ממש בימים הסמוכים לפסח שני כאשר כבר לא יהא שהות כדי להזות על כלל ישראל הטמאים כולם בטומאת מת, מאפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי, האם יותר לנו לעשות את הפסח גם בטומאת ציבור - אף שלעולם אין פסח שני בא בטומאה - ומשום שכאן לא היה אפשר כלל להקריב פסח ראשון, או שמא לא.
כך הוסיפו חכמי הישיבה ופלפלו בשאלה זו מבלי מצוא תשובה, עד שהחליטו להעלותה על הכתב ולהפנותה אל חתנו של ראש הישיבה - הוא הגאון רבי אברהם פארדו, שלימים - לאחר הסתלקות חותנו כיהן בעצמו בראשות הישיבה.
רבי אברהם היה עניו ושפל רוח, ואת תשובתו (אותה מביא חותנו החיד"א בשו"ת "יוסף אומץ" סימן ו) הוא פותח בענווה המלאה שפלות רוח ונמיכות קומה. אך לאחריה הרי הוא זוקף את קומתו בדברי תורה ונפנה לפלפל בכל צדדי השאלה אותה העלו חכמי הישיבה.
את השאלה העיקרית פושט רבי אברהם פארדו לחיוב - הוא סבור כי אם יבוא משיח בין פסח ראשון לפסח שני, הרי שהציבור כולו נדחה לפסח שני ויביאו כולם פסח שני, ומשום שאף שאמרו בגמרא שאין ציבור נדחים לפסח שני - היינו רק משום טומאת מת ומשום שיכולים לעשותו בטומאה כמבואר בסוגייתנו שטומאה הותרה מכללה - והיינו לצורך הקרבת קרבן פסח כאשר רוב הציבור טמאים טומאת מת, אבל אם לא הקריבו קרבן פסח בפסח ראשון משום אונס אחר - כגון בענייננו - משום שלא היה בית המקדש ומזבח על מכונו - הרי יש לומר שהציבור נדחה לפסח שני.
הוא מוסיף ומביא כי הגאון רבי שלמה חעלמא בעל "מרכבת המשנה" על הרמב"ם (קרבן פסח ז, א) למד מהירושלמי שאם תינתן לישראל רשות מהמלכות לבנות את בית הבחירה בין פסח ראשון לפסח שני, כי אז לא יוכלו להביא פסח שני - אלא שרבי אברהם פארדו תמה על דבריו כשהוא מציין כי מהירושלמי משתמע בדיוק להיפך.
לגבי הספק השני, הרי הוא מסיק כי על הנשים להצטרף לקרבן פסח אותו עושים הגברים, ואם ישנה אשה שלא מזדמן לה להצטרף לקרבן כזה הרי רשות היא לה - אם תרצה תקריב ואם לאו, לאו.
בנוגע לספק השלישי - לגבי בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל אם גם הם יהיו חייבים בפסח שני, מסיק רבי אברהם פארדו, כי אם עלו לארץ ישראל וקבעו את דירתם בה, הרי שלהם ולקטנים שהגדילו בין פסח ראשון לשני (הספק הרביעי) והוא הדין גרים שיתגיירו באותו זמן (הספק השישי) - שכולם יהיו חייבים בפסח שני.
בנוגע לספק החמישי - מה יהא דינם של הקמים בתחיית המתים, מבהיר רבי אברהם פארדו כי אין המדובר על תחיית המתים שלעתיד לבוא, שכן כמבואר בגמרא הרי שבאותו זמן כל המצוות בטלות, ובהן אף מצוות קרבן פסח, וכל הספק הוא לגבי אי אלו מתים שיחייה בורא העולם לאחר ביאת משיח, והוא מסיק כי דינם כדין קטנים שגדלו בזמן זה - ויהיו חייבים בקרבן פסח שני.
לגבי הספק השביעי - אם ניתן יהיה להקריב קרבן פסח שני בנדבה - לו תיפסק הלכה כי אי אפשר כלל להקריב פסח שני כל זמן שבית המקדש לא היה בנוי בזמן פסח ראשון, מסיק רבי אברהם פארדו על פי המבואר בגמרא וברמב"ם כי פסח אינו בא בנדבה והוא הדין לקרבן פסח שני.
ובספק השמיני והאחרון - אם אפשר יהיה להקריב פסח שני בטומאה, מסיק רבי אברהם כי הדבר נתון במחלוקת בין הרמב"ם - שלדעתו אין מקריבים פסח שני בטומאת ציבור, לבין תוספות שלדבריהם יש לומר כי אף פסח שני בא בטומאת ציבור.
לא הארכנו בנימוקיו ומקורותיו של הגאון רבי אברהם פארדו ותן לחכם ויחכם עוד בכל תשובתו הארוכה. ומי יתן ויבוא משיח צדקנו בימים אלו ממש ונזכה לקיים פסקו זה ולהקריב עם כלל ישראל קרבן פסח שני בבנין בית המקדש השלישי.
