הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמר לך"

מעילה ט ע"א-ע"ב

גמ'. איתמר, הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח, רב אמר: אין מועלין בו, ורבי יוחנן אמר: מועלין בו. לפני תרומת הדשן - כולי עלמא לא פליגי דמועלין בו, כי פליגי - לאחר תרומת הדשן;
רב אמר אין מועלין בו - הרי נעשה מצותו,
ור' יוחנן אמר: כיון דכתיב +ויקרא ו'+ ולבש הכהן מדו בד וגו' - כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתיה קאי.
תנן; מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן קשיא לרב! אמר לך רב: עד שתראה לבית הדשן.
מיתיבי: וכולן שפקעו מעל גבי המזבח - לא יחזיר, וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח - לא יחזיר הא על גבי המזבח - יחזיר, בשלמא לר' יוחנן - ניחא, אלא לרב קשיא! אמר לך רב: שאני גחלת דאית ביה מששא.
איכא דאמר לה להך גיסא: טעמא משום גחלת - דאית ביה מששא, הא אפר דלית ביה מששא - אפילו לגבי מזבח אין מועלין בו, בשלמא לרב - ניחא, אלא לרבי יוחנן קשיא! אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דאפילו אפר, והיינו טעמא דקתני גחלת, קאתי לאשמועינן דאפילו גחלת דאית בה מששא, כי פקעה מעל גבי המזבח - לא יחזיר..

מבנה הסוגיה:

1.
הגמרא מביאה מחלוקת בין רב לרבי יוחנן האם מועלים באפר הקרבנות שמוציאים מעל גבי המזבח. הגמרא מנמקת כל דעה.

2.
הגמרא מקשה על רב ממשנתנו ומיישבת.

3.
הגמרא מקשה על רב ממשנה נוספת ומיישבת.

4.
שני התרוצים נפתחים בביטוי "אמר לך רב", שמשמעו [על פי בעלי הכללים] הוא, ש"עורך הגמרא" לא מקבל את התרוץ, והתרוץ הוא רק של רב עצמו. לפי זה יוצא שעד שלב זה ההלכה היא כרבי יוחנן.

5.
הגמרא מביאה גירסא/נוסח שונה של "מבנה הסוגיה", לגבי המשנה האחרונה. הקושיה היא על רבי יוחנן, והתרוץ של רבי יוחנן. גם כאן הפתיחה לתרוץ של רבי יוחנן הוא בביטוי "אמר לך רבי יוחנן". ולפי דברינו לעיל, הביטוי הזה מבטא רק את דעתו של רבי יוחנן אבל "עורך הגמרא" חולק עליו.

6.
למסקנה יוצא, שיש שתי גירסאות בגמרא אודות דעתו של "עורך הגמרא" האם הלכה כרבי יוחנן או כרב.

7.
למסקנה כנראה ההלכה כרבי יוחנן על פי הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב".

8.
אלא שיש להעיר: ידוע שרוב הפוסקים אומרים, שדעת הרמב"ם היא, שיש לפסוק כ"לישנא אחרינא" בגמרא. ובסוגייתנו יוצא שלפי כל הנ"ל הלכה היתה צריכה להיות כ"רב" דווקא.

9.
ה"כסף משנה" מסביר את פסק הרמב"ם על פי הכלל הכללי שהלכה כרבי יוחנן נגד רב, וכך הוא אומר בלשונו:
כסף משנה הלכות מעילה פרק ב הלכה יד:

וידוע דהלכה כר"י.

וקצת קשה לפי ההערות שציינתי לעיל.

10.
ואולי יש לומר, שהגירסה השניה בסוגייתנו איננה נחשבת כ"לישנא אחרינא" מפני שהפתיחה היא: איכא דאמר לה להך גיסא, משמע שכל הדיון הוא כיצד לדייק מהמשנה.