אור לציון
הרב יהודה זולדן

האם מחלל שבת בפרהסיא הוא "תינוק שנשבה"?

במשנה נאמר: "כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה - אינו חייב אלא חטאת אחת". ובגמ' בשם רב ושמואל: "אפילו תינוק שנשבה בין הנכרים, וגר שנתגייר לבין הנכרים, כהכיר ולבסוף שכח דמי, וחייב". בשעה שיוודע לו שהוא יהודי ושאסור לחלל שבת, עליו יהיה להקריב קרבן חטאת אחת על כל השבתות שחילל. לעומתם, סוברים ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש: "דוקא הכיר ולבסוף שכח. אבל תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים, פטור". לדבריהם, תינוק שנשבה נחשב "כאומר מותר", דהיינו שחשב שבאמת הדבר מותר, ועל כן הוא אנוס, ופטור. מי שידע ולבסוף שכח, הוא זה שחייב חטאת. ההנחה אם כן, ש"תינוק שנשבה", הוא מי שנאנס וגדל בין גויים, ולא ידע דבר על יהדותו וחובותיו כיהודי. כעת, לכשיוודע לו על יהדותו, על התורה ומצוותיה, הוא יקבל את הדברים, ויחזור בתשובה. הרמב"ם (הלכות ממרים ג, ג) כותב כיצד יש להתייחס לאותם תינוקות שנשבו: "בל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו, ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס. ואע"פ ששמע אח"כ שהוא יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם. כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה". קירוב ולא להרחיק.
מי שאמנם לא גדל בין גוים אלא בין יהודים, אך לא התחנך ע"פ מסורת ישראל סבא, האם אף הוא בגדר "תינוק שנשבה"? לא רק זאת. יש שאינם שומרי תורה ומצוות, על אף שהם מודעים לחובותיהם לשמירת תורה ומצוות, ובודאי מצוות מפורסמות כמו: אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ בפסח, צום ביום כיפור, שמירת שבת ואיסור חילולה בפרהסיא כמו איסור נסיעה ברכב, או הדלקת חשמל וכד'. מה מעמדם? זאת ועוד, כיצד יש להתייחס ליהודים ההולכים לבית הכנסת, מקדשים על היין בביתם, מודים לה' על הבריאה ועל השבת, ואח"כ מחללים את השבת ובפרהסיא (=נסיעה ברכב וכד'), האם אף הם "תינוקות שנשבו"?
באשר לסוג האחרון, כותב הרב יעקב עטלינגר, (שו"ת בנין ציון החדשות, סימן כג), כבר לפני למעלה ממאה שנה: "אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם. אחר שבעונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין "אומר מותר" שרק קרוב למזיד הוא. ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, וזה מודה ע"י תפילה וקידוש. ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים. ...ולכן לענ"ד המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבוא עליו ברכה. אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור".
באשר לכאלה שהם מחללים שבת בפרהסיא, ולדידם זהו יום מנוחה מעבודה ללא כל קדושה, כתב החזון איש (יו"ד סימן ב, טז): "עלינו להחזירם בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת". עם זאת, יש מקום לדון האם הגדרת "תינוק שנשבה" שבחז"ל תואמת למציאות ימינו, מאחר שבכל זאת, אותם מחללי שבת בפרהסיא גדלים וחיים בין יהודים שומרי תורה ומצוות, ונראה שהכל מודעים לכך שאין לסע ברכב בשבת, או שיש לאכול מצה בפסח, שיש לצום ביו"כ, ושאין לאכול בשר וחלב, או מאכלי טרפות. אין מדובר על כאלה שהם מנותקים לחלוטין מיהודים, ושאינם יודעים דבר על יהדותם. (העיר על כך הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי ט, סי' קצח). אא"כ נאמר שיש להרחיב בכל זאת את ההגדרה של "תינוק שנשבה", והשבי הוא גם מנטלי, לא רק פיזי. זאת ועוד. מאז שנכתבו הדברים ע"י החזו"א, נראה שהפער רק התרחב. גדל כאן דור שלישי ורביעי שהתרחק מאד, והידיעות הללו על שבת, פסח יו"כ, כשרות וכד', לא אומרות להם דבר. ההנחה שהידיעות הללו על מצוות מסוימות תשיבם למוטב, איננה נכונה כאן. "תינוק שנשבה" זהו לא רק תיאור או קוד לריחוק פיזי, אלא גם לריחוק רוחני, ועל כן גם כאן הדרך היא לקרבם לתורה ומצוות, בדרכי נעם, בשמחה ושלא בכפיה.

יוצא לאור על ידי: מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, בשיתוף מכון "משפטי ארץ", עפרה
המערכת: הרב אברהם גיסר -מכון "משפטי ארץ", עפרה
הרב יהודה זולדן – ישיבת ההסדר נוה דקלים- גוש קטיף
אלחנן גלט- מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, רמות שפירא
בסוגיות: ארץ, מדינה, צבא, ומקדש