כִּי אִם בְּרוּחִי
מעילה יז ע"א
"שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות.
הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי, והלך וישב עמהם, אמר להם: מי שיש לו אויב יעני או יעשיר? אמרו לו: עני, אמר להם: אם כן, לא יעשו מלאכה בשבת - כדי שיענו, אמרו: טבית אמר, ליבטל, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא? אמרו לו: יכחיש, אמר להם: אם כן, ימולו בניהם לשמונה ימים - ויכחישו, אמרו: טבית אמר, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט? אמרו לו: יתמעט, אם כן - לא יבעלו נדות, אמרו: טבית אמר, ובטלוה. הכירו בו שהוא יהודי - החזירום.
אמרו: מי ילך ויבטל הגזרות...".
וקשה,
לשם מה מסופר כלל המעשה ברבי ראובן בן איסטרובלי? והלא עצתו לא הועילה כלל!
ועוד, כיון שעצותיו נכונות היו בעיניהם, למה החזירו את הגזירות? מה בכך שיהודי הוא וחפץ הוא בביטול הגזירות, סוף סוף טענותיו צודקות המה!
אלא שבראש וראשונה, הצלחתו לחדור לבין יועצי המלכות הואילה בכך שאף לאחר שהחזירו את הגזירות, ידע הוא על קיומם ויכל להזהיר את חכמי ישראל. ולא עוד אלא שעדיין היו בגנזי קיסר, ויכלו החכמים למוצאה אחר כך ולנוטלה. גם אפשר שאף שהחזירוה, טרם פירסמוה, משום שעדיין אכן היו מתחבטים בדעתם ומסופקים אם טובה היא ליהודים, אם רעה.
ויותר מכך, כי השכל רב מלמדנו מעשהו של רבי ראובן בן איסטרובלי.
כשאישרו את טענותיו ענוהו 'טבית אמר'. לא אמרו טוב, או טבא, אלא ביטוי שלא נמצא דוגמתו בש"ס כולו: טבית, לאמור – טוב אתה! אשריך שיודע אתה לטקס עצה כה עמוקה.
ואולם, שמשגילו שהוא יהודי, מיד הבינו שחכמתו הרבה לא באה לו אלא דוקא משום אותן המצוות! ונתקיים בהם מקרא שכתוב בדברים ד, ו-ח:
כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה... וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת!
ומעתה גמרו אומר להחזיר את הגזרות, כי גם אם רעות הנה במיעוט הגשמיות, טובות הנה להלחם בכוחו הרוחני של העם. וכדברי הנביא זכריה (ד, ו) לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה'.
