הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "הכא במאי עסקינן"

מעילה יט ע"א

הנהנה מן החטאת וכו'. מכדי, אי בבהמה תמימה - היינו כוס של זהב! א"ר פפא: בבעלת מום עסקינן.

1.
רמב"ם הלכות מעילה פרק ו הלכה ב:

קדשי קדשים התמימים שתלש מצמרן, כיון שנהנה בפרוטה מעל אע"פ שלא פגם, שהרי הן דומים לכוס של זהב שאינו נפגם שאין תלישת הצמר פוסלת אותן מליקרב,
אבל אם נפל בהן מום הואיל ולמכירה עומדים והגיזה פוגמת דמיהן לא מעל עד שיהנה ויפגום בפרוטה,
תלש מהן אחר שמתו כיון שנהנה מעל שאין פגם למתה, ומעילה זו מדבריהם כמו שביארנו.

השגת הראב"ד:

קדשי קדשים התמימים. א"א זה אמרו מעצמו ואי /ואין/ לו סמך לא ממשנה ולא מתוספתא ולא מגמרא והלא לא חלקו במשנה אלא בין חטאת חיה למתה שאין פגם למתה אבל בחיה לא חלקו כלל, ומה שאמר אין לו טעם שהקרבן התמים אע"פ שהוא עומד לקרבן אפשר שיפול בו מום ויפגם וימכר ועוד שהעור לכהנים הוא והוא נפגם אצלם שקודם זריקה מועלין בכלן והוא דבר שיש בו פגם.

הרמב"ם פסק כדברי רב פפא בגמרא שקדשי קדשים תמימים יש בהם מעילה גם אם נהנה ולא פגם בהם [כמו הדין בכוס של זהב], ורק בבעלי מומים לא מעל עד שיפגום.
והראב"ד מקשה עליו שלא מצינו כך בגמרא.

2.
כסף משנה הלכות מעילה פרק ו הלכה ב:

קדשי קדשים התמימים וכו'. שם במשנה (מעילה דף י"ח.) +כן היא גירסת התויו"ט וכל המשניות שראיתי אבל במשנה בסדר התלמוד וגם בגמרא גרסינן הנהנה וכן מוכרח לפי פירש"י שם בגמרא. ותמהני על התויו"ט איך לא הרגיש בזה כפי מנהגו+ תלש מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל ובגמרא (דף י"ט:) מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב אמר רב פפא בבעלת מום עסקינן. ופירש"י מכדי בחטאת בהמה תמימה מיירי מתני' וכו' עד הילכך לא תני בה עד שיפגום:
כתב הראב"ד קדשי קדשים התמימים א"א זה אמרו מעצמו ואין לו סמך וכו'. ואני שמעתי ולא אבין שהרי דברי רבינו מבוארים בגמ' שכתבתי בסמוך והיאך כתב עליו שמעצמו אמרו ואפשר שלא היה כתוב כן בנוסחא שלו. ועל מ"ש שהקרבן התמים וכו' אפשר שיפול בו מום, כתב בעל מ"ע דהשתא מיהא תמים הוא ואין לנו בהקדשות אלא מקומו ושעתו כדאיתא בתוספתא רפ"ב דמעילה ובשעה שנהנה פגם ועוד תניא התם ועוד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד עכ"ל:

ה"כסף משנה" תמה על הראב"ד שטוען שאין מקור לדין הרמב"ם מהגמרא, והרי דברי הרמב"ם מתאימים לדברי רב פפא בגמרא.

3.
ומובא ב"ילקוט ביאורים", עמוד ריט, שהראב"ד סובר, ששאלת הגמרא היתה על בהמה תמימה שמתה שפשוט שדינה ככוס של זהב שהרי אי אפשר לפדותה, וממילא אין בה פגם ומה החידוש במשנה.
ותרוצו של רב פפא הוא שחידוש המשנה, הוא שגם בבעלת מום אי אפשר לפדותה אחרי מותה. אבל בבהמה חיה נחשבת דבר שיש בו פגם אפילו אם היא תמימה.

3.1
זאת אומרת, שלפי הראב"ד השאלה של הגמרא והתרוץ של רב פפא הוא בבהמה מתה דווקא.

4.
לפי דבריו נראה לומר שהביטוי "... עסקינן" [כשהביטוי "עסקינן" מופיע בסוף המשפט - 30 מופעים בש"ס, בקירוב - ולא בצורה של: "הכא במאי עסקינן ב..." - 500 מופעים בש"ס, בקירוב] משמעותו שמלבד אוקימתא מסויימת - שמתה - מדובר גם באוקימתא נוספת - שהיא בעלת מום.