הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "אמורא מאוחר"; "למימרא"; "מניין..."

מעילה כח ע"ב

"והתניא... ואמר רבה... אמר רב יהודה...".

1.
כיצד רב יהודה תרץ קושיה של רבה, הרי חי לפניו, ובודאי קשה אם גורסים "רבא" במקום "רבה".

2.
מובא ב"ילקוט מפרשים" במהדורת "עוז והדר" בשם "יעב"ץ": "ואע"ג דרב יהודה לא ראה את רבא לא עלי' דרבא קאי דכוותה טובא".

2.1
לא ברורה כוונתו. אולי כוותנו היא שהקושיה היתה ידועה כבר בימי רב יהודה. וזוהי תשובה עקרונית לכל המופעים בש"ס שאמורא מאוחר מופיע לפני אמורא מוקדם.

2.2
ואולי ניתן לומר שבסוגייתנו יש לזה יותר הסבר, שהרי דברי "רבה" ["רבא"] הובאו לצורך הסבר ברייתא ורק לאור הסבר זה יש קושי, ועל כך ענה רב יהודה. ולכן ניתן לומר שהברייתא הרי היתה ידועה לרב יהודה ולכן נראה סביר שגם הוא פרש אותה כדברי "רבה" ["רבא"], ואז הוא מיישב את הקושיה.

2.3
ודבר זה נראה גם ממבנה הגמרא שפותחת ב"למימרא..." על המשנה ומקשה מברייתא [והגמרא לא נהגה כהרגלה לומר "ורמינהו..."].

3.
בספר "דברי סופרים":

דרך הש"ס כשרוצה לעשות קושיא גדולה ומתמיה לנקוט לשון למימרא, כמו ברכות י"ז ע"ב: למימרא דרשב"ג חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי ליוהרא והא איפכא שמעינן וכו'
עי"ע איפוך שכתבנו ראי' לד' הריטב"א גיטין דף מ"ו ע"ב: (והר"י באסאן) דמלשון למימרא דסבר ר"פ כו' והא איפכא שמעינן, מוכח דקו' הש"ס היא אהך סוגיא דקיימינן בי'...

משמע ממנו, שהביטוי "למימרא" מעיד שהקושיה היא על הסוגיה הנוכחית, זאת אומרת על משנתנו, והברייתא היא ה"יסודית". ולכאורה צריך להיות שמשנה "חזקה" יותר מברייתא, אלא שכאן מדובר שהברייתא קובעת שהדין היה ידוע במסורת עתיקה ולכן נוסח הברייתא הוא "מניין ש...".

4.
דינו של רבא בא רק להסביר את הלימוד מהפסוק אבל עיקר הדין שההקטרה הראשונה היא בתמיד של שחר היה כבר ידוע לרב יהודה מהברייתא וממסורת קדומה, ולכן מופיע בברייתא הניסוח "מניין ל...", משמע שהדין היה כבר ידוע וכל השאלה היא רק למציאת מקור בתורה.

5.
אולם, על כל הגישה הראשונה לעיל יש קושי מרכזי: אם הדין / הקושיה / התרוץ היו ידועים כבר בתקופה קודמת מדוע הש"ס מביא את אותו עניין על שמו של חכם אחר?

6.
כמו כן ניתן ליישב את הקושי הראשון – לעיל – בפשטות: לפי הגירסא של "רבא" [במקום "רבה"] ניתן לומר שמדובר בסוגיה ברבא בר נתן או רבא בר ירמיה שהיו תלמידי רב, וממילא היו חבריו של רב יהודה [שגם הוא היה תלמיד רב], וממילא רב יהודה יכול היה לענות על קושיה שמבוססת גם על דברי חברו.