טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מייתי תאיני חיורתא ושייפי להו בחבלא – תאנה
"ומי איכא תאנה דלא עבדא פירא? אין, כדרחבה, דאמר רחבה: מייתי תאיני חיורתא ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה בזרא, וקברי היכא דמסיק ימא שירטון, קורה עבדא, פירי לא עבדא, ותלת בריכי מינייהו לא מחזקה להו גמלא" (תמיד, כט ע"ב).
פירוש: "מי איכא [והאם ישנה] תאנה דלא עבדא פירא [שאינה עושה פירות]? ומשיבים: אין [כן], יש תאנה שאינה עושה פירות, וכדרך שאמר רחבה על שיטת גידול של עצי תאנה. שכן אמר רחבה: מייתי תאיני חיורתא [מביאים נטיעות של תאנים לבנות], שזן גרוע הוא ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה בזרא [ושפים אותם בחבל של דקל שנדבקים בו הזרעים], וקברי [וקוברים, נוטעים] אותה היכא דמסיק ימא [היכן שמעלה הים] שירטון, ואז תאנה זו קורה לבנין עבדא [עושה], פירי [פירות] לא עבדא [עושה], ותלת בריכי מינייהו [ושלש בריכות, ענפים] ממנה לא מחזקה להו גמלא [אין יכול להחזיק, לשאת אותם גשר] שענפי תאנה זו גדולים וכבדים מאד, שכיון שאינה מגדלת פירות הרי כל כוחה הולך לענפים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תאנה שם באנגלית: Common Fig שם מדעי: Ficus carica
נושא מרכזי: מה היא תאנה לבנה וכיצד גורמים לה לגדל קורות גדולות?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
מאמר זה מבוסס על הערותיהם של משתתפי האשכול "וכי הזרע בגזע" בפורום "פורטל הדף היומי".
נקדים לעיון בסוגייה זו ובמפרשיה שתי נקודות מעולם הטבע כפי שהוא מוכר לנו היום:
א. ממהלך הסוגיה עולה לכאורה שקיים זן של תאנים שצבעו "לבן" שאיננו עושה פירות. מאידך גיסא אנו מוצאים בספרות חז"ל אבחנה בין זן שחור (אולי זן סגול כהה) וזן "לבן" (ירוק או צהוב) ששניהם מגדלים פגות ראויות לאכילה (ראו עוד במאמר "שחורות וליקט לבנות"). ההלבנה של הפגות היא אף סימן להבשלה כפי שאנו מוצאים בגמרא בנדה (מז ע"א): "כדתנן: התאנים משיבחלו, ואמר רבה בר בר חנה אמר רב: משילבין ראשיהן". לענ"ד "תאיני חיורתא" איננו שם של זן ספציפי בצבע צהוב או ירוק אלא תאור של פגות עצי הזכר שאינן ראויות כלל לאכילה ועשויות לשמש לצורך הפריית עצי הנקבה (ראה עוד ב"הרחבה").
ניתן לזהות את עצי הזכר על פי כמה סימנים. לעצי הזכר שלושה יבולים מוגדרים בשנה לעומת שני יבולים מוגדרים בעצי הנקבה. היבול השלישי מתפתח בחורף כאשר העץ נמצא בשלכת. פגות עצי הזכר חסרות טעם, קטנות יותר ובעלות מבנה ספוגי. לפגות אלו קרום חיצוני עבה וציפה לבנה עבה יחסית בהשוואה לפגות עצי הנקבה. פנים הפגות איננו עסיסי והן נראות חלולות למחצה ויבשות. תכונות אלו גורמות לפגות להראות "אווריריות" ובעלת גוונים בהירים בהשוואה לעצי הנקבה בני אותו זן. בימינו מקובל להרכיב על עצי זכר רוכבים מעצי נקבה אך מהמתואר בסוגייתנו עולה שהשתמשו בהם לגדל קורות.
ב. בעצים (מלבד בדקל) אנו מבחינים בשתי מערכות הובלה מקבילות – עצה ושיפה (שרטוט 1). העצה היא מערכת "צינורות" המובילה מים ומינרלים מהשורש אל שאר חלקי העץ ואילו השיפה מובילה את תוצרי ההטמעה (פוטוסינתזה) מהעלים אל כיוון השורשים. העצה ממוקמת בחלק הפנימי של חתך הגזע ואילו השיפה מאורגנת בהיקף הגזע (בקליפת העץ). אחת מהשיטות החקלאיות המקובלות היא לבצע חיגור לחלק מענפי העץ על מנת למנוע מעבר של סוכרים אל שאר חלקי העץ ולרכז אותם בענף ה"מחוגר" וכך לגרום להתפתחות פירות גדולים במיוחד (ראה עוד על החיגור במאמר "וסימנך דיקלא" ותמונה 1). פעולה זו יכולה להתבצע רק בחלק מהענפים משום שחיגור כל הענפים או הגזע גורם לעץ למות תוך מספר שבועות. חסימת מעבר תוצרי ההטמעה אל השורשים, על ידי החיגור, מונעת את פעילות תאי השורש ובסופו של דבר למוות. מסיבה זו היה צורך "לטוח בטיט" תאנה שהתקלפה (תוספתא שביעית, ליברמן, פ"א הלכה ט'). לעומת תהליך החיגור הרי שסילוק ליבת העץ (רקמת העצה) גורמת להתייבשות מיידית ולמוות.
נפנה עתה לפירוש ה"מפרש" בסוגייתנו:
"דאמר רחבה מייתי תאיני חיוורתא - תאנים לבנות אותן תאנים רעות הן נטעים של תאנים חיוורתא לוקחין כדי לנטוע כדמפרש. ושייפי להו בחבלא דצבתא - כמו דצבתא מייתינן במסכת עבודה זרה בסופה (דף עה:) בחבל העשוי מצורי דקל ושייף ליה לעץ עד שתסיר כל קליפתו וגם אם יש זרע גרעין בתוך הנטיעות תפילנו ושוב לא יבא שם פרי. ובהכי משירין קליפתן ושמא על ידי כך תועיל לו שלא תגדיל בו קליפה ומתוך כך לא יבא בו פרי דיפול, דשריקה ביה בארעי זרע גרעין כמו שפירשתי. וקברי ליה היכא דמסיק לה ימא שירטון - באותו מקום שהים גדל ומתוך לחלוח המים לא ימות האילן שאם לא היה שם קבור ימות מתוך שאין בו קליפה. קורה עבדא - ומתוך שהוא אילן סרק ואין גדל בו פרי שמכחישין כחו, גדול כל כך שראוי לקורות לעשות ממנו בנין אותן ענפים הדקין לוקחין לצורך המזבח, ותלת סיכי מינייהו ענפי לשון אחר בריכי. לא מחזקה להו גמלא - דף של גשר אינו יכול לסובלן מרוב גודלן, גמלא גשר כלומר הרבה הם גדולים כך נראה בעיני שינוי זה וכמו שברייתא שנויה בת"כ כגירסת הספרים אין אדם יכול ליישב".
לאור הידוע לנו נראים דברי ה"מפרש" תמוהים בשלוש נקודות: א. אמת היא שהסרת הקליפה עשויה למנוע התפתחות של פירות אך בה בעת הדבר יגרום למות העץ תוך שבועות ספורים וקשה להניח שבפרק זמן קצר זה יתפתחו קורות גדולות. ב. עץ ללא קליפה איננו מסוגל לנצל מים לאורך זמן משום ששורשיו אינם פעילים. מסיבה זו אין תועלת בהוספת כמות גדולה של מים בניגוד להצעת ה"מפרש": "... ומתוך לחלוח המים לא ימות האילן, שאם לא היה שם קבור ימות, מתוך שאין בו קליפה". ג. דברי ה"מפרש" "אם יש זרע גרעין בתוך הנטיעות" תמוהים שהרי הפירות אינם מתפתחים מזרעים הנמצאים על קליפת העץ (או בכל מקום אחר בעץ) אלא מניצני הפגות (בתאנים ובסוג פיקוס בכלל מתפתחות הפגות גם לאורך הענפים). את הקושי האחרון ניתן ליישב אם נניח שאכן כוונת ה"מפרש" היא להסרת כל ניצני הפגות הנמצאים בתוך הקליפה (ולהם קורא המפרש "זרע גרעין") ובכך מונעים את התפתחותם.
אם נקבל את דבריו הבאים של הרב דוד כוכב (שהועתקו מתוך הפורום הנ"ל) נוכל להשיב על שלוש השאלות כאחת:
"בכתה"י לא כתוב "דסריך עליה ביזרא" שזה זרעים, אלא "ביזויא", כלומר להחליק את כל הזוויות והבליטות, שלא יתפתחו ניצנים בצדדים, אלא העץ ישקיע את כל כוחו בהתארכות הענפים, ולא יוותר כח עבור הפירות המנוונים ממילא בזן זה".
על פי דברים אלו אין מסירים את הקליפה אלא רק מחליקים אותה. ניתן להוסיף שאכן בנוסף לניצני הפגות מפוזרים לאורך הגזע והענפים גם ניצנים שמהם מתפתחים ענפים צדדיים ולכן הסרת שני סוגי הניצנים מפנה את כל האנרגיה של העץ לפיתוח הקורות המרכזיות. בגרסאות אחרות ניתן למצוא במקום "ביזרא" "בודיא" (1). גם על פי גרסאות אלו מציע הרב דוד כוכב הסבר דומה:
נראה ש"בורא" שבפלורנץ הכוונה היא ל"בוריא" כמו באוקספורד. ו"בוריא" היינו בודיא שהיא מחצלת, במקומות שכתוב בגמרא בודיא יש גרסאות בוריא (כגון בבית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קכה ע"ב כרוך בוריא) כלומר שמחליקים את העץ בעזרת חבל הכרוך במחצלת.
לענ"ד נוכל לקיים את הגירסה שעמדה לפני הראשונים גם על פי הסבר זה אם נניח שאכן הביטוי המיוחד "זרע גרעין" מתייחס לניצני הפגות, ולא לזרעים במובן הרגיל, שהרי בוודאי קדמונינו ידעו היטב שאין פירות העצים מתפתחים ישירות מזרעיהם.
את הקושי המתעורר מכך שעצים חסרי קליפה מתים תוך זמן קצר נוכל ליישב אם נגדיר את הקליפה שאותה הסירו מהתאנה באופן שונה מההגדרה הבוטנית. אם הקליפה בהגדרה הבוטנית כוללת גם את השיפה הרי שהקליפה בפי ה"מפרש" היא רק השכבה החיצונית (שכבת הפרידרם - ראה שרטוט 1) שבתוכה נמצאים הניצנים השונים (ניצני פגות וניצני ענפים צדדיים). בערוך הגירסה היא "בחלבא רצפתא" ובעיונים ב"תלמוד המבואר" מפורש שמרחו את התאנה בחלב מיוחד המדביק את הזרעים שלא ינבטו. על פי גירסה זו אכן לא קילפו את הקליפה אלא רק אטמו אותה ומנעו את התפתחות ניצני הפגות.
 |
|
 |
|
שרטוט 1. חתך רוחב בגזע |
|
תמונה 1. חיגור בענף צמח דו-פסיגי (אלון התבור) |
הרחבה
על קיומם של עצי הזכר ועל תפקידם נוכל ללמוד מתוך דברי דברי התוספתא (שביעית, ליברמן, פ"א הלכה ט'): "תאינה שנתקלפה אין טחין אותה בטיט מפני שהיא מלאכתה, אין תולין תחובין בתאנה ואין מרכיבין בתאנה מפני שהיא עבדה וכו'". "תובא" בסורית הינה תאנת בר ומילה זו היא כנראה ה"תחובין" בחיסור החי"ת. על מהות פעולה זו מרחיב הירושלמי (שביעית, פ"ד דף לה טור ב /ה"ד): "אין תולין תוכין בתאינה. כיצד הוא עושה? מייתי ייחור דתאינה שטר ותלי בה ואמר לה הדא עבדה ואת לית את עבדה". הר"ש ליברמן (תוספתא כפשוטה, שם) הגיה את המילה "שטר" ובמקומה כתב "שטיא".
על פי נוסח זה התהליך המתואר בירושלמי היה תליית ייחור תאנת בר על התאנה ה"עקרה" על מנת "לביישה" בכך שאין היא עושה פירות ו"לעודד" אותה להניב פגות. פעולה זו של תליית ייחור תאנת הבר או מדוייק יותר לומר תליית ייחורי תאנה זכרית (בדרך כלל ניתן למצוא עצי תאנה זכריים רק בין תאני הבר – "תאני בור") נקראת קפריפיקציה. בפעולה זו מאפשרים לצרפגיות המתפתחות אך ורק בעצי הזכר להגיח ולחדור לפגות הנקביות ולהאביק אותן. בזנים מסויימים (למשל הזן האיזמירי) הפגות אינן מתפתחות עד לשלב ראוי לאכילה ללא קפריפיקציה. על מבנה הפגות הזכריות והנקביות ועל תהליך ההפריה כתבתי ב"הרחבה" במאמר "שחורות וליקט לבנות"). יש לציין שגם בפתרונות הנוספים, לבעיות חקלאיות, המתוארים בסוגיה זו בירושלמי ניתן לראות שבצד ההיבט הסימלי קיים בהם פתרון מעשי.
(1) בכ"י אוקספורד 370: בוריא. בכ"י מינכן 95: ביזרא. בכ"י פלורנץ: בורא (והוגה: ביזרא) בכ"י רומי ואטיקאן 120: בזרא. גרסאות אלו נמצאו על ידי הרב דוד ארונובסקי במסגרת השירות הניתן על ידי "יד הרב הרצוג".
רשימת מקורות:
יהודה פליקס, עצי בשמים יער ונוי – צמחי התנ"ך וחז"ל, עמ' 83-96.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
