מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
המאריך באחד ובאמן מאריכין לו ימיו ושנותיו
ברכות יג ע"ב
תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. ויעוי' לקמן רפ"ט (נד:) דא"ר יהודה ג' דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו של אדם וכו' יעו"ש. וצ"ע מ"ט לא כ' אף להא דהמאריך "באחד" דג"כ מאריכין לו ימיו ושנותיו. ויעו"ש ברפ"ט בגה"ש לגרעק"א שכ', ועיין לעיל (מז.) וצע"ק, עכ"ל. וכוונתו להקשות בדכ' שם דכל המאריך "באמן" מאריכין לו ימיו ושנותיו, ומ"ט לא נמנה ג"כ ברפ"ט שם בהני דברים שה"מאריך" בהם מאריכין לו ימו"ש. אולם יל"ע מ"ט לא הק' רעק"א אף לדכ' הכא שהמאריך ב"אחד" מ"ט ג"כ לא נמנה שם. ועכ"פ צ"ע מ"ט לא נמנה אף הני תרי עם הני תלת דברים ברפ"ט.
ויל"פ בזה, דהנה יל"ע מ"ט המאריך בהני תלת דברים והיינו המאריך בתפילתו, ועל שולחנו, ובבית הכסא מאריכים לו ימו"ש. ויל"פ דהוי מידה כנגד מדה דכיון שנותן מזמנו לצורך תפילה או לצורך שולחנו ופירש"י שמתוך כך עניים באים אצלו ומתפרנסים, או בביהכ"ס ופירש"י דרפואה היא לו, ע"כ כנגד זמן זה שלקח מעצמו לצורך כ"ז זוכה לאריכות ימים ובזה "מקבל בחזרה" בכפל כפליים את הזמן שלקח מעצמו בשעתו וה"ט שזוכה ע"ז ל"אריכות ימים", דהוי מידה כ"מ על שנתן "מזמנו" לזה. וכן שלא יחשוש "לבזבז" מזמנו לזה דהא יקבלו בחזרה במידה מרובה. אולם לא כן גבי המאריך ב"אמן" וב"אחד" שבק"ש דלאו ה"ט שזוכה לאריכות ימו"ש, דהא אין "הארכתו" לוקח מזמנו כלל, דבלאו הכי מתפלל ונמצא בביהכנ"ס וכו' אלא טעם אחר איכא בזה, ולכן י"ל דלא נמנה הני תרי עם הני תלת, דדוקא בהני תלת דברפ"ט היינו טעמא שזוכה לאריכות ימו"ש על "שלקח מזמנו" וכו' ומשא"כ בהני טעמא אחרינא איכא בזה וא"כ אינו ענין להתם, ונכון בס"ד. וכשאמרתיו למו"ר הגרח"ק שליט"א, הסכים עימי ונהנה מזה.
