הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: אמורא מאוחר [רבינא]

נידה מא ע"א-ע"ב

בשלמא רישא - רבי שמעון לטעמיה, ורבנן לטעמייהו, אלא סיפא - במאי פליגי? אמר רבינא: כגון שיצא ולד דרך דופן,
ודם דרך רחם, ואזדא ר' שמעון לטעמיה ורבנן לטעמייהו.
מתקיף לה רב יוסף: חדא - דהיינו רישא, ועוד, משם - מקום ולד משמע! אלא אמר רב יוסף: כגון שיצא ולד ודם דרך דופן, ובמקור מקומו טמא קמיפלגי, מר סבר - מקור מקומו טמא, ומ"ס - מקור מקומו טהור.

1.
שואלים הפרשנים כיצד יתכן שרב יוסף "מתקיף" את רבינא [רבינא חי כמה דורות אחרי רב יוסף].

2.
עונה ה"מנחת יהודה" שמדובר ברבינא הראשון שחי בימי רבא.

3.
אבל עדיין קשה, כי גם רבא חי אחרי רב יוסף. ואולי יתכן שרב יוסף יכול להקשות על מי שצעיר ממנו [אם חי בימיו]. בכל זאת יש ומפרשים בסוגייתנו "רבה" במקום "רבינא" ואז בודאי שייך לומר שרב יוסף מקשה על רבה – חברו.

4.
ויש להעיר 2 הערות:

4.1
כבר כתבנו כמה פעמים שהיו 3 חכמים בשם רבינא:

רבינא בימי רב יוסף
רבינא בימי רבא
רבינא בימי רב אשי

ואם רבינא שבסוגיתנו הוא זה שחי בימי רב יוסף, אם כן ברור שרב יוסף יכול להקשות עליו.

4.2
אולם ניתן לתת תשובה עקרונית יותר: הגמרא מביאה תרוץ של רבינא ואת דברי רב יוסף שמקשה עליו. כיון שמדובר בתרוץ, הרי שניתן לומר שתרוץ זה היה ידוע כבר לרב יוסף [ולא משמו של "רבינא"], אלא שבמשך השנים [ובתקופה מאוחרת יותר] "עורך הגמרא" ידע שרבינא [ה"רגיל" – זה שחי בימי רב אשי] הוא זה שקיבל את התרוץ הזה במסורת מרבותיו, ולכן התרוץ נקרא על שמו. בכל אופן, אם רב יוסף כבר הכיר את התרוץ הרי שיכול להקשות עליו. ["אמורא מאוחר"]

5.
תופעה דומה יש בעמוד ב:

"... והא אמר רבא: משמשת - כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה, שאי אפשר לה שלא תפלוט!"

הגמרא מקשה מרבא על התנא רבי שמעון! וזה הרי לא מקובל שמקשים מאמורא על תנא.

6.
ולפי דברינו נאמר: דברי רבא אמנם רשומים בגמרא משמו של רבא, אבל למעשה, דבריו היו ידועים בתקופות הרבה יותר קדומות – ואפילו לפני תקופת רשב"י. ואם אמנם מדובר בדברים של תנאים אז מדוע מקשים על רשב"י? אלא יש להוסיף: הגמרא יצאה מנקודת הנחה שדברי רבא אלו שהיו מקובלים במסורת כבר מתקופת התנאים היו ידועים כדבר מוסכם ללא מחלוקת ולכן קשה על רשב"י.