אוי לבנים / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

ברכות ג ע"א

בדף ג. מובאת מימרת רב יצחק בר שמואל משמו של רב: "שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, ואומר: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם".

נוסח זה אינו הנוסח המקורי, בדפוס ונציה כתוב : "אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם", ובשני כתבי יד (מינכן 95, פירנצה) כתוב אפילו "אוי לי שחרבתי". המקור לנוסח שלפנינו הוא דפוס באזל, הדפוס הראשון המצונזר. הצנזור לא יכל לשאת צער שכינה שכזה על בני ישראל, ולכן הוסיף שתי מילים: 'אוי לְבָנַי שבעונותיהם החרבתי'. לפיכך הוצרך לקצר את 'והגליתי את בני', ולכתוב 'והגליתים', שהרי כבר הוזכרו הבנים בתחילת המימרא.

בדפוס אמשטרדם (תע"ד) כבר כתוב אוי לבני' עם גרש, ולאחר מכן פתח דפוס מאוחר 'אוי לבנים', אפשר בהשראת המימרא הסמוכה "ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם".

***

ברכת התורה שאנו אומרים כל יום, מורכבת משלוש ברכות: 'לעסוק בדברי תורה', 'והערב נא', וברכת 'נותן התורה'. שלוש הברכות האלו הן למעשה שלוש דעות חלוקות של אמוראים בדף יא,ב. וכך כתוב שם:

מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. ורבי יוחנן מסיים בה הכי: הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל.

הגמרא מביאה דעה שלישית: "ורב המנונא אמר: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה". לאחר מכן מוסיפה הגמרא "אמר רב המנונא: זו היא מעולה שבברכות, הלכך לימרינהו לכולהו".

יש כאן תמיהה בולטת: אם אכן זוהי מעולה שבברכות, מדוע מסיק רב המנונא שיאמרו את כולן?

כשבודקים בכתבי היד שיש בידינו למסכת ברכות מתקבלת תמונה אחידה: כולם גורסים "אמר רב פפא הלכך נימרינהו לכולהו"! כך גורסים גם הרי"ף והרא"ש, כפי שמציין רעק"א בגליון הש"ס על אתר. ומעתה מחוורים הדברים כשמלה: מי שאמר "זו היא מעולה שבברכות" לא אמר "הלכך נימרינהו לכולהו". הנוסח שלפנינו המשמיט את שמו של רב פפא הוא מדפוס שונצינו.

ויש לציין דבר מעניין: ההכרעה "הלכך נימרינהו לכולהו / לתרוויהו", נמצאת בעוד כמה מקומות (ברכות נט: ס. מגילה כא: סוטה מ.) ובכולם רב פפא הוא בעל ההכרעה! גם זה מסייע לנוסח כתבי היד והרי"ף.

ואגב, קצת תימה שרב המנונא משבח את מקחו ומעיד על עיסתו ואומר 'זו היא מעולה שבברכות'. ואכן מרש"י רואים שלא היה כתוב לפניו 'אמר רב המנונא זוהי מעולה שבברכות', אלא 'וזוהי מעולה שבברכות' בלי איזכור שמו של רב המנונא, כעין זה גורס גם הרי"ף "והא דרב המנונא מעולה שבברכות", כך הוא גם הנוסח בכ"י מינכן 95. ויש כתבי יד (פריס, ניו יורק) הגורסים שרב הונא הוא זה שאמר על דברי רב המנונא 'זו המעולה שבברכות'. מסתבר שהדמיון בין הונא והמנונא הביא למחיקת אחד השמות.