סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 786
 

"פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה"

ברכות ה ע"א

מקשים המפרשים איך לא מצא חטאים אם יש לו בטול תורה, וכי יש חטא גדול יותר מבטול תורה? התרוץ את אי המציאה יתלה בבטול תורה משם שלא למד מספיק ולא יודע מה זה חטא, אין בור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד, לכן צריך ללמוד תורה כדי לגלות בגלל אילו חטאים באו עליו היסורים. רבי חיים מוולוזין זצ"ל בנפש החיים בשער ד' פרק כ"ט מסביר את דברי הגמ' עם פרש"י. ידוע בזוהר שהתרי"ג מצוות מכוונים כנגד התרי"ג איברים וגידים שבאדם, ובעשות האדם אחת ממצוות ה' כראוי, מתקדש על ידה אותו האבר המכוון כנגדה ומחייה אותו, או אם בא ונזדמן לידו אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה, [דהיינו מצוות לא תעשה] ונמנע ופרש ולא עשאה, לא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושה מצווה ונטהר ונתקדש גם כן אותו הגיד הפרטי המכוון כנגדו ומחיה אותו, כמו שאמר הכתוב אלה המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שאז הוא נקרא איש חי. זה בענין כל המצוות, כל מצוה קשורה לאיבר מסוים וכל לא תעשה כנגד גיד מסוים, אומנם מוסיף הנפש החיים כשאדם עוסק בתורה כתיב בה ולכל בשרו מרפא, וכמו שאמרו בעירובין דף נ"ד חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בבני מעיו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא, אומר הנפש החיים שע"י עסק התורה מתקדשים ומזדככים כל איבריו וגידיו כולם, לכן אמרו ותלמוד תורה כנגד כולם. וכן להיפך חס ושלום עוון בטול תורה הוא ג"כ כנגד כולם, כי בעוברו על אחת ממצוות ה' נפגם רק אותו האיבר או אותו הגיד בלבד המכוון נגדה שהחיות של הקדושה ואור העליון השורה על כל איבר מסתלקת חו"ש, ונעשה בעל מום חסר מאותו איבר, אבל בעוון בטול תורה חו"ש הוא פוגם את כל איבריו וגידיו וכל כוחותיו כולם וחיות הקדושה של כל גופו מסתלקת והוא נעשה כל כולו כמת ממש שאין לו שום חיות חו"ש, כמו שאמרו "כי היא חייך" ומסיים נפש החיים וזהו שאמרו חז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו. פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה. שואל הנפש החיים ולכאורה יפלא כיון שיש בידו עוון בטול תורה חו"ש אין לך "מצא" יותר מזה ואיך אומר "ולא מצא", התרוץ הוא כפי שאמרנו אמנם כבר נזהר רש"י מזה ורש"י פ' שם שלא מצא עוון שלא יהיו היסורים הללו ראויים לבוא עליו, והוא כי מדתו ית' כפועל אדם ישלם מידה כנגד מידה, שאותו האיבר שקלקל נפגם בחטאו על אותו האיבר עצמו מביא עליו יסורים, ומדוע זה כך? מסביר הנפש החיים כי רצה ה' ית' בזה כדי שמתוך היסורים יבין האדם וידע על איזה חטא באו, וישיב אל לבו להיות מודה ועוזב ושב ורפא לו וזהו שאמרו אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו ויבין דרכו מתוך היסורים, ואם פשפש ולא מצא בידו עוון אשר חטא באותו איבר ובאותו אופן שיהיו ראויין היסורין הללו דווקא לבוא עליו, מדה כנגד מידה, על זה אומר רבא יתלה בבטול תורה, כי בעוון בטול תורה לא שייך מידה כנגד מידה כי ביטולה חו"ש הוא נוגע לכל גופו, איזה מקום ואיזה איבר שיהיה כמו שנתבאר לעיל.