מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם מותר ללמוד אצל ריח רע שאין לו עיקר
ברכות כה ע"א
בעו מיניה מר' ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו, אמר להו אתו חזו הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי [ופירש"י דאע"פ שדרך הישנים להפיח], וה"מ בד"ת [ופירש"י משום דלא אפשר] אבל בק"ש לא [ופירש"י דיצא לחוץ ויקרא]. וד"ת נמי לא אמרן אלא דחבריה אבל דידיה לא, ופירש"י דהפיח הוא בעצמו ממתין עד שיכלה הריח ואפי' לד"ת ע"ש. וה"ט דאי"ז בגדר "דלא אפשר", דהו"ל להימנע מלהפיח, ומדלא נמנע מזה ע"כ גזרו שצריך להמתין בזה עד שיכלה הריח. והכי קי"ל ברמב"ם בפ"ג דק"ש הי"ד ע"ש, וברא"ש הכא (אות מז'), ובטושו"ע או"ח (סימן עט' סי"ב) יעו"ש.
אולם יעוי' בשו"ת הרא"ש [כלל ד' סעיף א'] שנשאל ע"י בנו ז"ל בזה"ל, מספקא לי אם נראה לו שיכול לעמוד על עצמו מלהוציא ריח בשעת ק"ש לבד והיה רוצה להניח תפילין וכו'. וגם כל היום בעת לימודו בא לו רוח אם צריך שירחיק ד' אמות ממקומו או אם די לו בזה שימתין עד שיכלה הרוח וכו'. וע"ז השיבו הרא"ש בזה"ל, והמפיח בשעת לימודו אינו צריך להרחיק, כי מותר ללמוד אצל ריח רע שאין לו עיקר, ושלום, אביך אשר, עכ"ל יעו"ש. וצ"ע דמבואר להדיא בגמ' דכשהפיח בעצמו צריך להרחיק ולהמתין עד שיכלה הריח ואסור ללמוד שם, וכש"כ הרא"ש גופא בברכות שם כסתימת הגמ', ומהו שכ' בתשובה דאף כשהפיח בעצמו אי"צ להרחיק, וצע"ג.
אולם צ"ל דמש"כ דהמפיח וכו' אי"צ להרחיק, היינו שאי"צ להרחיק ד' אמות ממקום הריח, דמספיק שירחיק ממקום שכלה הריח ותו לא, וכן מדוייק בדברי השואל דשאל אם צריך שירחיק ד"א ממקום הריח או מספיק שימתין עד שיכלה הריח ולא להרחיק ד"א, אך לא העלה השואל בדעתו שמותר ללמוד ממש במקום הריח, דז"פ שאסור, וע"ז השיבו הרא"ש דאי"צ להרחיק, והיינו רק ד"א, רק ימתין עד שיכלה הריח. אך עדיין יל"ע בדכ' דמותר ללמוד אצל ריח רע וכו', דמשמע שאף במקום הריח מותר ללמוד. וצ"ל דמש"כ אצל היינו בסמוך. אמנם צ"ע בסד"א דהשואל ה"ה בנו ז"ל [ושמא היינו בנו רבינו יעקב ז"ל בעל ה"טור"], הלא גמורה ערוכה היא לפנינו דאם "הפיח" בשעת לימודו דהוי ר"ר שאין לו עיקר ואסור ללמוד שם עד שיכלה הריח ואז ילמד ואי"צ להרחיק כלל ד"א, דרק בריח רע שיש לו עיקר צריך להרחיק ד"א ולא בהפחה שנחשב ר"ר שאין לו עיקר, ומאידך אסור ללמוד "במקום הריח", ולית מאן דפליג ע"ז בגמ' ובראשונים, וא"כ מאי קמספק"ל לשואל, וצ"ע. אולם הרא"ש לק"מ.
