מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
מתוך שאינו יכול להישבע משלם
במצבים בהם על הנתבע להישבע, והוא איננו יכול, פעמים הלכה היא: "מתוך שאינו יכול להישבע משלם", ופעמים: "שכנגדו ישבע". מהם הקריטריונים? התוס' (דה מתוך), מבחינים בין מצב שהנתבע איננו יכול להישבע כי הוא איננו יודע היטב את עובדות, ולא ניתן להישבע על מה שלא יודעים. דוגמאות: תבעו מנה והודה על חמישים ועל השאר אמר איני יודע. אך אם הסיבה שהנתבע איננו יכול להישבע בשל בעיה עקרונית, כגון שהוא אדם שחשוד על שבועות, או שמוחזק כגזלן, כי אז בכל פעם שיתבעו אותו והוא יטען על מקצת התביעה איני יודע, הוא יאלץ לשלם, ולכן: "כשנגדו ישבע". התוס' בתחילת המסכת בסוגית "ההוא רעיא" (בבא מציעא ה ע"א ד"ה שכנגדו), כתב הסבר נוסף. אם נאפשר לגזלן להישבע, אזי הוא ברצון ישבע, ולא ישלם את חובו, ולכן "שכנגדו ישבע".
הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק (שו"ת בית הלוי חלק ג סי' לח, ג) מסביר את ההבדל בין שני הפירושים. לפי ההסבר הראשון, התקנה של "כנגדו ישבע" נועדה לטובת מי שחשוד (על שבועה, על גזל), כדי שלא יטפלו עליו ויוציאו ממנו את כל רכושו. לפי ההסבר השני, התקנה היא לטובת התובע, שהוא עצמו ישבע, כדי לא לאפשר לאדם חשוד להישבע ולהפסיד בכך את זה שתובע ממנו.
הרב יעקב בצלאל ז'ולטי (משנת יעבץ, חושן משפט, סי' כ סעיף ז) מוסיף. יש הבדל בין שבועת השומרים לבין שבועות אחרות שבתורה. שבועה רגילה היא מדיני הראיות של בית הדין, ולכן כשהנתבע חשוד על שקר, אזי איננו יכול להישבע ועליו לשלם, ולכן תיקנו לטובתו של הנתבע "שכנגדו ישבע". זה תואם להסבר הראשון של תוס' העוסק בשאר שבועות התורה, כשהשבועה היא מדין ראיה. אך שבועת השומרים היא לא מדין ראיה אלא שהשומר מתחיב שבועה לבעל הפיקדון, והוא גם רוצה להישבע ולדבריו הוא נשבע אמת, וכל שכן כשהוא היה חשוד כבר בזמן שקיבל את הפיקדון. לכן בשבועת השומרים תקנו לטובת המפקיד שהוא זה שישבע.
