דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ברכות דף ח

עמוד א

רש"י ד"ה כביר לא ימאס – תפלת הרבים לא ימאס: וד"ה כי ברבים היו עמדי – שהתפללו עמי:
רש"י בד"ה הראשון משמיט אות "ו" מהפסוק שכתוב כביר ולא ימאס, ובד"ה כי ברבים היו עמדי – מסביר רש"י שהתפללו עמי, ולכאורה רש"י היה צריך כאן בבואו לפרש שיתפללו עמי – רק את המילים "היו עמדי" (גם כי עמידה משמעותה תפילה כמו שלמדנו בדף ו ע"ב אל המקום אשר עמד שם) ונראה דרשי מצרף את "כביר" לא ימאס, כי האמת שכביר הוא שייך לכיונוי לא-ל שהוא – א-ל כביר = א-ל גדול/חזק, וע"כ משפיט את ה"ו" לומר לנו שהלימוד הוא בדרך נוטריקון , והשלמת ההסבר בדיבור השני שמצרף את המילים "כי ברבים" לפירושו על המילים היו עמדי, כביר נוטריקון כי ברבים , ומשני הדיבורים ברש"י יחד מתקבל הפירוש המלא.

רש"י ד"ה פדה בשלום – זה שעסק בדברי שלום דהיינו תורה וכו'וכן גמילות חסדים שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום:
רש"י מאריך בהסברו על גמילות חסדים שמביאה לידי שלום ומוסיף את המילה "אחוה" ויכל לומר בקצרה גומלת חסד עם חברו מביא לידי שלום, ונראה שרומז כאן להבנה יפה במימרת הגמרא על הנלמד מהפסוק, פדה בשלום נפשי וכו' מעלה אני עליו כאילו פדאני – לי – לבני – מבין אומות העולם, החלוקה בשלושה רבדים של פדות, הראשון - לי = לקב"ה, וזה ע"י שלומד תורה ה' שזה בינו לבין קונו, השני – לבני = זהו סוג מיוחד של התייחסות לכל יחיד ויחיד בעם ישראל שהו בני = בנו של הקב"ה (ולא אמר לבני ישראל שזה כלל הציבור) וע"כ בגמילות חסד בגופו לחבירו נעשה אוהבו ונהיה אחיו = אחוה , מאחר שכולנו בני אב אחד בניו של הקב"ה, והשלישי  - מבין אומות העולם = זו ההתבדלות שלנו כציבור ע"י תפילה בציבור.

רש"י ד"ה מקדמי – שחרית:מחשכי – ערבית, כלומר מאריכין בבית הכנסת:
הסבר רש"י בדרך הכלומר, מאחר שמקדמי הכוונה להתפלל שחרית, הרי שמחשכי נוכל לפרש נאחר את תפילת ערבית וזה אינו, ע"כ מסביר רש"י שכלומר נאחר את שהייתינו בבית הכנסת בלימוד תורה לאחר התפילה שבוודאי אין לאחרה.
 

עמוד ב

רש"י ד"ה עטרות ודיבון – שאין בו תרגום:
לכאורה היה יותר מדוייק ברש"י לכתוב שאין "להם" תרגום, או שאין "בהם" תרגום, ונראה שמיישב בזה קושיית התוס' בד"ה ואפילו עטרות ודיבון ששואל שלעטרות ודיבון יש בהם מ"מ תרגום בתרגום ירושלמי, ועוד דהיה יכול גם לומר ראובן ושמעון שאין להם שום תרגום, ונראה שזה מה שרומז רש"י שאין "בו" תרגום, בו הכוונה לתרגום אונקלוס = שבו אין שום תרגום למילים אלו אף שיש מי שמתרגמם.

רש"י ד"ה מעלה עליו הכתוב כו' – והכי קאמר קרא הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת והרי הוא בעיני כעינוי היום:
עיין בתוד"ה כאילו מתענה שמקשה שהרי גם גבי אכילת מצות בערב פסח כתוב בארבעה עשר בערב תאכלו מצות והכוונה בערב – לערב החמשה עשר? ועיין מה שתירץ, ומביאורו של רש"י שמסביר שהאוכל בתשיעי כאילו מתענה תשיעי ועשירי, בתוך ביאור הפסוק עצמו, ועניתם את נפשותיכם = הכינו את עצמכם מבעוד מועד לעינוי למחרת, ולכן אף שכתוב את המילה ו"עניתם" ניתן לפרשה גם כאכילה מכינה וגם כעינוי ממש, משא"כ באכילת מצות אינו יכול לפרש משמעות נוספת של אכילה ביום הקודם בשביל להתכונן לאכילה בערב שאחריו.