שאגת המשמרות
ברכות ג ע"א
"רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: (ירמיהו כ"ה) ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו, וסימן לדבר: משמרה ראשונה - חמור נוער, שניה - כלבים צועקים, שלישית - תינוק יונק משדי אמו...
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר: אוי לי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם".
צריך להבין מה מלמדנו ענין צעקות החמור הכלבים והתינוק. ולמה נסמכה לכך שאגת הארי של הקדוש ברוך הוא.
אלא שכשישראל בגלות גם שכינתא בגלותא. והקדוש ברוך הוא צועק וזועק בצערו כביכול. ומשום שגלו ישראל מעל שולחן אביהם, אין זעקתו נשמעת ונגלית בארץ. ואף על פי כן היא נשמעת למבינים, בהסתר פנים גדול.
כל זעקה של צער בארץ אינה אלא השתקפות של שאגת הארי, שאגת המלך ריבונו של עולם. נעירת החמור הפשוט והחומרי, אפילו צעקת הכלבים החצופים עזי הנפש, וגם צער התינוק הבוכה ברעבונו לינוק. גם טרוניות בני אדם הדומין לבהמה, מהגס והחומרי, ועד למחציף פניו להתלונן ולהתריס. כל צער וצעקה הנשמעים בארץ אינן נובעין אלא מצערו של הקב"ה. ושמיעתם לא באה אלא להזכיר ולזכור את צער השכינה שבגלות.
ולמרות משך אורך הגלות וההרגל הרב, לא שככה הצעקה. ובכל פרק ופרק, בכל משמרת ומשמרת מתעורר הצער מחדש. למה זה נתוסף פרק נוסף לגלות, מדוע אין המשמרת החדשה מבשרת את בא הגאולה. והזעקה נשמעת למעלה, וכנגדה צועקת בהמת הארץ. וגם הצדיקים משכימים לעומתם (שו"ע או"ח א, ב), מתפלשים בארץ וזועקים: מָתַי תִּמְלוֹךְ בְּצִיּוֹן, בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן.
