ענוש לצדיק / הרב הלל בן שלמה
ברכות ז ע"א
בגמרא מסופר על רבי יהושע בן לוי שרצה לקלל מין שימות (ובדפוסים על פי הצנזורה – צדוקי), ולבסוף הבין כי מן השמים מונעים זאת בעדו, ודבר זה אינו ראוי. התוספות (ד"ה ההוא) מבארים, כי אע"פ שהצדוקים מורידים ואין מעלים, בכל זאת הכוונה היא דווקא כשהדבר נעשה בידי אדם, אבל לא כשהדבר נעשה בידי שמים. נראה כי דברים אלו מתאימים למובא בגמרא להלן (י,א) על ברוריה שאמרה לרבי מאיר, שעליו להתפלל על הבריונים שיחזרו בתשובה ולא שימותו; למרות שבסמוך שם מובאות כמה מימרות על השמחה הגדולה שיש במפלתם של הרשעים. ובתוספות הרא"ש לברכות (י,א) כתב לגבי רבי מאיר: "אף על גב דאמרי' גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו בצדוקין, שמא היו מצערין אותו יותר מדאי או שמא היו רשעים יותר מדאי".
אמנם, לפי תירוץ נוסף המובא בתוספות, יש לגרוס גוי במקום צדוקי, ולגביהם נאמר שלא מעלים ולא מורידים, ועל כן אין ראוי להתפלל לה' על דבר שאסור לעשותו. לפי תירוץ זה, אכן ראוי להתפלל על הצדוקים שימותו, ונראה כי דברים אלו מתאימים יותר לדברי רבי מאיר, ולא למסקנת הגמרא כברוריה אשתו. מדברי רש"י בשתי הסוגיות נראה, כי כל ענישה הנגרמת על ידי הצדיקים לבריות אינה חיובית, והיינו כדברי ברוריה.
