הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "מסייע ליה"; "מכאן אמרו"; "משום מעשה"

ברכות ח ע"ב

אמר להו רבא לבניה: כשאתם חותכין בשר - אל תחתכו על גב היד. איכא דאמרי: משום סכנה; ואיכא דאמרי: משום קלקול סעודה.
ואל תשבו על מטת ארמית,
ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.
ואל תשבו על מטת ארמית - איכא דאמרי: לא תגנו בלא קריאת שמע; ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא;
ואיכא דאמרי: ארמית ממש, ומשום מעשה דרב פפא. דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה, אמרה לו: שב! אמר לה: איני יושב עד שתגביהי את המטה; הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת.
מכאן אמרו חכמים: אסור לישב על מטת ארמית.
ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין - מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.
אמר אביי: ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, אבל איכא פתחא אחרינא - לית לן בה. ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא, אבל איכא בי כנישתא אחרינא - לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט, ולא מנח תפילין, אבל איכא חד מהנך - לית לן בה.

יש להעיר כמה הערות:

1.
הגמרא מביאה ראיה ["מסייע ליה"] לרבי יהושע בן לוי מדברי רבא. ותמוה הדבר, שהרי ריב"ל קדם הרבה לפני רבא. וב"דקדוקי סופרים" מדגיש שאלה זו ומביא גירסת כתב יד שהמילים "מסייע ליה לריב"ל" לא נמצאות. ומביא שם, בהערה ר, שיש לומר שרבא הביא ראיה לעצמו מדברי ריב"ל [לפי הגירסא המתוקנת, שנשארות רק המילים "דאמר ריב"ל"], ואולי יש לומר שבמקום לומר "מסייע ליה לרבי..." יש לגרוס "מסייע ליה מרבי...", או פשוט יותר: "מסייע ליה רבי...". אמנם שני ביטויים חילופיים אלה לא מופיעים בש"ס [במקום אחד בש"ס מופיע: "מסייע ליה רבי..." – במשמעות שונה].

1.1
ובכל מקרה קצת קשה: לא מקובל בש"ס שמביאים "מסייע ליה" מאמורא לאמורא אחר.

2.
מדוע דברי אביי מובאים אחרי דברי רבא [בדרך כלל אביי – שהיה מבוגר מרבא- מובא לפני רבא]? התשובה הפשוטה היא, מכיון שהוא מגיב לדברי רבא

3.
הגמרא אומרת "מכאן אמרו...". לא ברור מהי התוספת, הרי רבא באמת אומר זאת במפורש לפי אחד הפרושים של "איכא דאמרי".

4.
ונראה לומר:
רבא [אולי היה אפשר לומר שצריך להיות "רבה" ומובן מדוע מובא לפני אביי] נתן לבניו כמה הנחיות של התנהגות [דינים?].

4.1
רבא ידע את הכללים הללו כבר מרבותיו. אלה מנהגים-דינים שלא היו מפורסמים ולא חייבו את כולם, אלא שרבא אמרם לבניו [אולי כהחמרה פרטית].

4.2
לכן אביי סייג את הכללים [ולא פרסמם ברבים] כי אביי כבר הכיר אותם עוד לפני רבא.

4.3
המנהגים והדינים הללו היו נהוגים כבר מתקופת התנאים, ואחר כך ריב"ל [שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא] "הפעיל" את הדין של "... אחורי בית הכנסת" כחובה הלכתית מעשית לכל אדם. ומשמעות הביטוי "מסייע ליה" היא, שהחכם המאוחר [בסוגייתנו – ריב"ל] הרחיב את הדין של קודמו [חכמים קדומים לפני רבא].

4.4
האיסור של ארמית לא נלמד מהסיפור של רב פפא ["משום מעשה דרב פפא"], אלא להיפך: בגלל העיקרון של הדורות הקודמים [שאומצו על ידי רבא – רבו של רב פפא] רב פפא כמעט נכשל בדבר. ומשמעות הביטוי "מכאן אמרו" היא [לא שזהו מקור הדין – כפי שמשמע בפשטות], כאן פעל הדין שהיה ידוע – מסיבות שונות - כבר לפני כן.

4.5
את החידוש הנ"ל ניתן ללמוד מפירוש מיוחד לגבי הביטוי "מכאן אמרו" בנושא הלכה:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תע:

מכאן אמרו, מצינו דקאמר ועיקר ילפותא לא הוי מההוא קרא דמייתי שם דכבר נפקא לן מקרא אחרינא במקום אחר והוי עיקר דרשא
ו"מכאן אמרו" דקאמר לאו דווקא אלא כלומר אף כאן אתה יכול לסמוך קצת בפרק אלו עוברין דף מ"ח א' דרשינן מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים וכתב רש"י ז"ל ובעלמא בספרי נפקא לן שפיר דערלה וכלאי הכרם בטלין במאתים והאי מכאן לאו דווקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת ע"כ