אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל"
קבלת עיטור כבוד מהמלך ביום השבת
ברכות ט ע"ב
ימינו דומים לימים המוזכרים בספר שופטים "בימים ההם אין מלך", כי אכן מכל מוסד המלוכה והמלכים שמשלו בכיפה אלפי שנים, כמעט ולא נותר מאומה בימינו אנו, כאשר רוב העולם מונהג על ידי ממשלות נבחרות.
עם זאת, קיימות עדיין מספר מדינות בהם נוהג מוסד המלוכה כשכל עניינו של מוסד זה, אינה אלא משום כבוד והדר למדינה המתפארת במלך ונוהגת בו כבוד להעניק כבוד לאזרחים שהמדינה חפצה ביקרם ונוהגים עימם כאילו המלך הוא זה שחפץ בכבוד זה. כך הוא במדינת אנגליה - דרך משל, שם אחראי בית המלוכה להענקת כל התארים והכיבודים הרשמיים, וכך במדינות נוספות ביבשת אירופה (כגון הולנד ובלגיה ועוד), המחזיקות בית מלוכה לצרכי כבוד והדר.
יהודי שומר תורה ומצוות המתגורר באחת ממדינות אלו זכה לקדש שם שמים עד כדי שרבי המדינה החליטו להעניק לו על פעליו הרבים אות כבוד. וכך לימים קיבלו אותו יהודי מכתב רשמי מבית המלוכה, בו הוזמן אחר כבוד לקבל ביום פלוני החל בתאריך פלוני למניינם - עיטור כבוד מידי המלך בכבודו ובעצמו. עמד אותו יהודי ופתח את לוח השנה כדי לסמן לעצמו את אותו יום, והנה גילה כי יום זה חל בשבת קודש. עמד וצלצל אל מזכירו של המלך ובירר אם עליו לקבל את אות הכבוד דווקא באותו יום, או שמא ניתן לדחות את הטקס ליום אחר, והמזכיר השיב בשלילה והבהיר למתקשר כי כתב אשר יצא מבית המלך אין להשיב, ובלתי ניתן לקבוע תאריך אחר לקיום הטקס.
עתה עמד אותו יהודי במבוכה, מצד אחד בלתי אפשרי להשיב את פני המלך ריקם - כי אף שבימינו אין בכך משום פיקוח נפש, באשר כאמור אין למלך כל סמכות ואינו ממית במאמר פיו, מכל מקום יהיה בכך משום איבה אם יסרב לקבל את עיטור הכבוד מאת המלך.
מאידך הגעתו אל בית המלך בשבת, כרוכה בכמה איסורים דרבנן שמרביתם חילול שבת על ידי נכרי לצרכי ישראל - כך למשל ההגעה אל אולם הטקס כרוכה בנסיעה במעלית, שעל כפתוריה ממונה משרת נכרי ומשעה שהישראל יכנס לאותה מעלית הרי שהנכרי עושה עבורו מלאכה. כמו כן הטקס כולו מצולם ומוסרט, ועוד עניינים שונים הכרוכים באיסורי דרבנן.
הציג אותו יהודי את השאלה בפני אחד מרבני עירו, לשאול כדת מה לעשות.
ותשובת מורה ההוראה התחלקה לכמה חלקים (קובץ "קול התורה" נז, קסב - מאמרו של הרב יצחק זעקיל פולק מאנטוורפן), ראשית השיב לו לשואל כי מצוה היא ללכת לאותו טקס, וכמאמר הגמרא בסוגייתנו - אמר רבי יוחנן, לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. ולפיכך - הסיק מורה ההוראה, כי יהודי המקבל הזמנה שכזו מבית המלכות - עליו לכבדה וללכת לראות את המלך כדי לקיים מאמר הגמרא שיש להשתדל לרוץ אפילו לקראת מלכי אומות העולם. ולפיכך על אותו יהודי להשתדל להשיג דירה הסמוכה לארמון המלוכה, כדי שיוכל להגיע לאותו טקס בשבת.
שנית, בנוגע לאיסורי דרבנן - של מלאכה הנעשית על ידי הנכרי למען הישראל, כצילומים או לחיצה על כפתור המעלית וכדו', פסק מורה ההוראה על פי הגמרא להלן (יט, ב) מדלגין על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ואפילו לקראת מלכי אומות העולם - ואפילו שיש בכך משום איסור דרבנן, ומשום שאיסור דרבנן נדחה מפני כבוד המלך, וכן פסק להלכה ה"כתב סופר" (אורח חיים, לג) לאחיו הגאון רבי שמעון סופר - רבה של קראקא כשהוא מתיר לו להוציא ספר תורה לרחובה של עיר ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, על אף שהרחוב היה בלא עירוב, משום שביקור המלך היה באותו יום, וכיון שהוצאה מרשות היחיד לכרמלית (שכן כידוע רובם של הרחובות אין להם דין רשות הרבים שההוצאה אליה מרשות היחיד היא באיסור דאורייתא, אלא דין כרמלית שהאיסור להוציא אליה מרשות היחיד הוא מדרבנן) היא איסור דרבנן הנדחה מפני כבוד המלך.
והוא מסיים, כי אף שהגמרא וכן פסק הכתב סופר היו לגבי המלכים של פעם שמשלו בכיפה, מכל מקום כיון שגם בימינו יש חשש איבה באי ההיענות להזמנתם, הרי שגם עצם החיוב לכבדם נשאר כבאותם זמנים ולפיכך דברי רבי יוחנן בסוגייתנו שלעולם ישתדל אדם לרוץ אפילו לקראת מלכי אומות העולם, נכונים אף בזמנינו ואפילו לגבי בתי המלוכה שכל עניינם הוא לשם כבוד. ומורה ההוראה האנטוורפנאי מסיים כי לפסק ההלכה שלו הסכימו מרן פוסק הדורש הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, וגאב"ד ירושלים הגאון רבי יצחק טוביה ווייס שליט"א.
