מנהג הפרסיים / הרב הלל בן שלמה
ברכות ח ע"ב
רבן גמליאל אומר שהוא אוהב את הפרסיים בשלושה דברים: הם צנועים באכילתם, צנועים בבית הכסא, וצנועים בדבר אחר (תשמיש – רש"י). לגבי אכילת הפרסים איני מכיר מקור המתאר את צניעותם, אולם לגבי בתי הכסא שלהם נזכר להלן בגמרא (כו,א) שבתי הכסא שלהם היו שונים משאר בתי הכסא, שאף על פי שיש בהם צואה הם נחשבים לסתומים (וברש"י שם מבאר, שהצואה היתה מתגלגלת לחפירה שהיתה שם).
לגבי הצניעות בתשמיש, מצאנו בגמרא בכתובות (מח,א): "תני רב יוסף: שארה - זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים, שמשמשין מטותיהן בלבושיהן. מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה - יוציא ונותן כתובה". משמע מדברים אלו, שהנהגת הפרסיים האהובה על רבן גמליאל, היתה שלילית לדעת רב יוסף ורב הונא. על פי דברים אלו מובנים דברי רב יוסף המובאים בסמוך לדברי רבן גמליאל לגבי הפרסיים בגמרתנו: "אני צויתי למקדשי. תני רב יוסף: אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם". דברי רב יוסף, הם בהתאם לשיטתו. במסכת כלה (א,י; מובא בשינויים קלים בנדרים כ,ב) מובא לגבי אחותו של רבן גמליאל, המתארת כיצד נוהג עמה בעלה, רבי אליעזר, בשעת התשמיש: "מגלה טפח ומכסה טפח". דברים אלו מתאימים לשיטת רבן גמליאל (אם כי בגמרא בכתובות דעתו אינה נזכרת כלל; ולכאורה משתמע שזו ההלכה, וכמובא בשו"ע באבן העזר עו,יג. אמנם, באו"ח רמ,ח הביא את מעשהו של רבי אליעזר וכמה פירושים לגביו, וכתב שבעל נפש צריך להיזהר בכולם, ומסתבר שכוונתו היא דווקא אם נוהג בהסכמתה בדרך של חסידות ופרישות).
