טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא - חזרן

 

"רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא" (ברכות, יב ע"ב).

פירוש: ומענין הכריעות מסופר: רב ששת, כי [כאשר] כרע כרע כחיזרא [כמקל] בבת אחת ובלא להשתהות. כי קא זקיף [כאשר היה זוקף] זקיף כחיויא [זקף כנחש] המגביה את עצמו מעט מעט, להראות שאימת ה' עליו, בכריעתו ובזקיפתו  (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: חזרן (במבוק)    שם באנגלית:  Bamboo  שם מדעי: Bambuseae

שם נרדף במקורות: חיזרא 


נושא מרכזי:  במה שונה כפיפת החיזרן מהזדקפות הנחש?


הגמרא מספרת על מנהגו של רב ששת ביחס לכריעות של תפילת שמונה עשרה. מתאור הגמרא נראה שהכריעה וההזדקפות שבאה בעקבותיה היו שונות זו מזו אולם כדי להבין כיצד הן נראו עלינו לברר מהו החיזרא וכיצד מזדקף הנחש. רש"י במקום מפרש "כחיזרא - שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת. זקיף כחיויא - בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשוי".

אם נחזור לדברי רב ששת לגבי אופן הכריעה הרי שלדעת רש"י הכוונה לתנועה ישרה כלפי מטה בלי כפיפת הגו. "כחיזרא. שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת". בפרושו כאן נשללת האפשרות העולה מפירושו בדף ח' שמדובר בשיח קוצני והאפשרות הסבירה יותר שהחיזרא הוא בדמות מוט ("שבט") שלאורכו עולים קוצים (ראו עוד במאמר "כחיזרא בגבבא דעמרא"). מתוך תצפיות בקני במבוק מבוגרים ניתן להציע אפשרות הסבר נוספת שהכריעה היא באופן של התכופפות היוצרת קשת לאורך הגוף יחד עם הראש. אמנם כאשר קני הבמבוק צעירים הם עומדים בצורה אנכית ישרה אך תוך כדי גידולם נוצרת קשת בגלל העלייה במשקל העלווה המכבידה על הקצה העליון (תמונה 2).

בניגוד להתכופפות המתבצעת באופן קשיח ופתאומי הרי שההזדקפות היא איטית וגמישה יותר כדרכם של נחשים. שדרת הנחשים ארוכה וגמישה מאד (תמונה 3) והם נעים בעזרת תנועות גוף גליות לצדדים. הנחשים מסוגלים להזדקף ולכופף את ראשם קדימה כאמצעי להרתעה ואיום (תמונה 4). בעל המאמר בסוגייתנו הוא רב ששת שעליו נאמר שזקף את צווארו כנחש לעומת רב חסדא בגלל כעסו על כך שלא בירך כראוי את ברכת המזון: "אמר ליה רבי זירא לרב חסדא: ניתי מר ונתני - אמר ליה: ברכת מזונא לא גמרינא ותנויי מתנינא? אמר ליה: מאי האי? אמר ליה: דאקלעי לבי ריש גלותא ובריכי ברכת מזונא, וזקפיה רב ששת לקועיה עלי כחויא"  (1) (ברכות, מט ע"א).   

נסכם את ההבדל בין פעולת ההתכופפות וההזדקפות של רב בעזרת ציטוט הרב קוהוט בערוך השלם (ערך "חזר"):

"ועיקר הגירסה חיזרא והיא מילה ערבית הרשומה ופתרונה קנה אגמון אשר בטבעו שיכפוף אבל ימהר לזקוף את עצמו כשהניח אדם אצבעותיו ממנו. ולכן היטב אמר הש"ס כי רב ששת כרע כחיזרא פירוש כפף את עצמו אבל לא זקיף עצמו כחיזרא פירוש במהירות בבת ראש ופתאום כי אם זקיף כחיויא כנחש כלומר בנחת ראשו תחילה ואחר כך גופו".

כמה מהמפרשים מצאו קשר בין המסופר בסוגייתנו ובין עונשו של מי שלא כרע ב"מודים": "... קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים תלמוד" (בבא קמא, טז ע"א). הרוח השלטת בהסברים היא שמדובר "במידה כנגד מידה". כתב התוס' (בבא קמא, טז ע"ב):

"והוא דלא כרע במודים - לפי שמצוה לכרוע וכי זקיף זקיף כחויא כדאשכחן ברב ששת במסכת ברכות (דף יב: ושם) מדה כנגד מדה. ונעשה נחש זהו עונשו שגנאי הוא לו במה שנעשה נחש, גליון, ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעתיד לבא ואותו עצם חזק וקשה כל כך שאין האש יכול לשורפו והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעתיד לבא ואין סברא לומר שיהא עונש גדול כל כך בשביל עון זה דהא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".

מהרש"א חידושי אגדות (בבא קמא, טז ע"א):

"דענין הכריעה לשם ה' היא הכנעה והשפלה היפך מעשה הנחש כדאיתא פ"ק דסוטה אמרתי יהלך בקומה זקופה ולא יתגאה ועתה על גחונך תלך. ולזה אמרו שיהיה אדם נכנע בכריעה דכי כרע כרע כחיזרא דהיינו היפך טבעו שדרכו של חיזרא להיות זקוף, וכי זקיף זקיף כחויא דהיינו נמי היפך טבעו אחר שנאמר בו על גחונך תלך ודרכו בכריעה. ולקחו לסימן ה' זוקף כפופים שגם בזקיפה יהא נזהר שלא תהיה דרך גאוה כדרכו, אלא היפך טבעו. והשתא מי שאינו כורע ועומד בזקיפה כדרכו הרי שדרו עושה מעשה נחש הראשון כשהיה מהלך זקוף וראוי להיות נענש כנחש וע"כ נעשה נחש לאחר ז' שנים כתולדתו כמ"ש ודו"ק".
 

תמונה 1.  במבוק - קנים ועלים		תמונה 2. במבוק - קנים כפופים

תמונה 3. שדרת נחש         צילם:  dbking




תמונה 4.  קוברה         צילם:  Renaud d'Avout d'Auerstaedt

 

---

(1) פירוש: ובענין זה מסופר, שפעם אמר ליה [לו] ר' זירא לרב חסדא: ניתי מר וניתני [יבוא אדוני וישנה משנה]. אמר ליה [לו]: ברכת מזונא [המזון] עדיין לא גמירנא [למדתי], ותנויי מתנינא [ואשנה משנה]. אמר ליה [לו]: מאי האי [מהו זה], מדוע אומר אתה שעדיין לא למדת ברכת המזון? אמר ליה [לו]: דאקלעי לבי ריש גלותא, ובריכי ברכת מזונא, וזקפיה [שנקלעתי לבית ראש הגולה וברכתי ברכת המזון, וזקף ] רב ששת לקועיה [את צוארו] עלי כחיויא [כנחש] כלומר, כעס עלי וטען לעומתי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

מקורות עיקריים
 

 ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה, עמ' 163

 

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]

ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)