הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "ואי מכללא מאי"
ברכות יב ע"א
ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: יוצר אור.
כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: הא דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר,
דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש: זאת אומרת - ברכות אין מעכבות זו את זו. אי אמרת בשלמא יוצר אור, הוו אמרי - היינו דברכות אין מעכבות זו את זו, דלא קא אמרי אהבה רבה;
אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי - מאי ברכות אין מעכבות זו את זו? דלמא האי דלא אמרי יוצר אור - משום דלא מטא זמן יוצר אור, וכי מטא זמן יוצר אור - הוו אמרי! - ואי מכללא מאי? - דאי מכללא, לעולם אהבה רבה הוו אמרי, וכי מטא זמן יוצר אור - הוו אמרי ליה, ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו? - סדר ברכות.
1.
רבי זריקא אמר בשם רבו רב אמי שאמר בשם רבו רבי שמעון בן לקיש הלכה שהברכה שהוסיפו למשמר היוצא בשבת היא ברכת "יוצר אור". בשלב הבא רב יצחק מציין שדין זה של ריש לקיש לא נשמע ממנו במפורש אלא נלמד מהלכה אחרת באופן של "מכללא".
2.
שואלת הגמרא מדוע יש חשיבות ללמדנו שדינו של ריש לקיש לא נאמר במפורש אלא "רק" מכללא, וכפי שאומר רש"י:
2.1
רש"י מסכת ברכות דף יב עמוד א :
ואי מכללא מאי - וכי אמר ליה מכללא, מאי גריעותא איכא, דאמר לאו בפירוש אתמר, הא שפיר מצי למשמע מכללא דיוצר אור קא אמרי,
ומשנינן: ליכא למשמע מהכא, דילמא לעולם אימא לך אהבה רבה וכו'.
הדין בסוגייתנו נלמד "מכללא" מדין אחר שנאמר בדיוק על ידי אותם שלושת החכמים "אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש". [בהמשך נתייחס לכך].
3.
שואלת הגמרא, מדוע יש לציין שזה לימוד מכללא,
ועונה הגמרא, שניתן היה להסביר את הדין שעליו מסתמכים באופן שונה שלא תהיה ממנו ראיה לדין בסוגייתנו שנאמר בשמו של ריש לקיש.
4.
משאלת הגמרא מוכח שאין הבדל בחשיבות בין דברים שאומר חכם במפורש לבין דברים שמוסקים מהלכה אחרת שלו,
4.1
ואם אמנם כך, הרי שניתן לומר שכל ביטוי של "אמר רב... אמר רב..." לא משתמע ממנו בהכרח שהתלמיד שמע את ההלכה שנאמרה במפורש על ידי רבו, ואולי הוא רק הסיק מעצמו שכך הדין, על סמך דברים אחרים של רבו [למרות שלא מודגש באותו מאמר שנאמר מכללא ולא במפורש].
5.
הסבר המושג "ואי מכללא מאי?":
הליכות עולם שער שני פרק ב:
כב. פעמים כשהוא אומר הא דפלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר פריך ואי מכללא מאי, כלומר ואי נמי מכללא מאי הוי הא שפיר שמעינן לה מכללא כמו בפירוש, ופעמים לא פריך ואי מכללא מאי.
ויש לומר דלא שייך להקשות ואי מכללא מאי אלא היכא ששואל הא דפלוני בפירוש איתמר או מכללא איתמר ומייתי כללא ומסיק בפירוש איתמר אז שייך למיפרך ואי מכללא מאי משום דכיון דקא טרח ומהדר לאסוקי דבפירוש איתמר ולא מכללא נראה שיש גריעות בכלל. כי הא דפרק הבא על יבמתו אמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כר' שמעון בן יוחאי א"ל רבי זירא לרבי יעקב בר אידי בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך מקשה ואי מכללא מאי ומתרץ משום דאיכא למימר שאני התם וכו', וכן כל כי האי גוונא,
אבל בכל מקום שאומר לפי האמת הא דפלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר כגון ההיא דשבועות פ"ג אמר רב פפא הא דרבי אבהו לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דאמר רב אידי בר אבין וכו' ודכוותה טובא בכל כי האי גוונא לא שייך להקשות ואי מכללא מאי משום דקושטא קאמר:
נראה שרק דבריו האחרונים מתאימים לסוגייתנו כי כאן הגמרא לא שאלה בתחילה אם נאמר במפורש או מכללא. אבל לא עונה לשאלתנו.
6.
גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל ריד:
ואי מכללא מאי. ברכות דף יב ע"א), ופרש"י ז"ל מה גריעות יש בכלל. ואיכא למידק דאימא אדרבא איפכא קאמר, דאתי למימר דלאו בפירוש איתמר, דאי בפירוש איתמר תיקשי לך תרתי מימרי למה לי כיון דמחד נשמע חבריה, אבל מכללא איתמר ניחא, שאין גריעות בכלל.
הוא מעלה שאלה חשובה: אם באמת יש שני מאמרים של אותו חכם שניתן להסיק דין מסויים משני המאמרים הרי שאחד מהם מיותר [דומה לביטוי אחר בש"ס - "והא אמרה... חדא זימנא"] – ובסוגייתנו שני הדינים נאמרו ממש על ידי אותם חכמים, ולכן הגמרא מציינת שבאמת אותו חכם אמר דין מסויים אחד בלבד והדין השני לא נאמר על ידו במפורש אלא נלמד רק "מכללא".
6.1
המשך דבריו:
ויראה ליישב עם מה שמקשים התוס' בכל מקום שאומר מכללא איתמר, ומאן דאמר מכללא למאי אמרה, מעצמינו נדע מחד מימרא אידך,
בהא ניחא דכי פריך ואי מכללא מאי לא פריך למה שאמר הא דפלוני לאו בפירוש איתמר אלא מכללא, דשפיר קאמר כי היכי דלא תיקשי לך תרתי מימרי דרבי יוחנן למה לי,
אמנם פריך דסוף סוף ההוא דנחית לאשמועינן חדא מכלל חברתה מאי אשמעינן מעצמינו היינו יודעים, אלא ודאי מדאיצטריך לאשמועינן שמע מינה דהוה שום גריעות בכלל, דאי לא אשמעינן הוה טעינן ולא הוה נפקא לן דינא, להכי בעי ואי מכללא מה גריעות יש דאיצטריך להשמיענו דאינו גריעות כמו שהיינו טועים.
הסבר דבריו: כשהגמרא שואלת "ואי מכללא מאי?" אין פירושו למה בכלל יש דין שנלמד באופן של "מכללא", אלא כוונת השאלה היא לגלות מהי הגריעותא [כלשונו של רש"י בסוגייתנו] באותו דין שהלימוד מכללא בא לשלול – וכפי שבסוגייתנו עונה הגמרא.
7.
ולסיכום: לעניין הביטוי "אמר רב... אמר רב..." יש אפשרות לומר: הכוונה היא בלימוד של מכללא, כלומר, כאשר נאמר בגמרא באופן כללי, לדוגמא: "אמר רב יהודה אמר שמואל", הכוונה היא, שרב יהודה "רק" למד זאת מכללא מדברי שמואל, ואילו דברי שמואל עצמם [שמהם רב יהודה הסיק את דינו] לא מובאים בכלל ואינם ידועים לנו. ואולי הסבר זה מסייע לנו להסביר את ההבדל ביו ביטוי זה לביטוי מקביל: "אמר רב... משום רב..." כשאחד מהם מלמד שהתלמיד ממש מצטט את רבו והשני – שהתלמיד מסיק מדברי רבו, אלא שהסבר אחד מתאים לפעמים ל"אמר רב.. אמר רב...", ולפעמים מתאים דווקא ל"אמר רב... משום רב..."
