סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 790
בתוס' ד"ה ומוצאו בזוית אחרת. תימה האמר לקמן הבא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישווה
ברכות לא ע"א
ונראה ליישב לפמכ"ש תוס' לקמן [לד. ד"ה מלמדין אותו] בטעמא דמלמדין אותו שלא ישחה דהוא משום דחיישינן ליוהרא, ולפי"ז הכא דהוה ביחידות ולא בצבור א"כ ליתא יוהרא כמוש"כ בשבות יעקב [ח"ב סי' מ"ד] דבצינעא ל"ש חשש יוהרא והוא מהרא"ש בפ"ק דברכות.
עי' יש"ש פ"ז דבב"ק דאף בעושה בצינעא שייך מיחזי כיוהרא, ועוי"ל דבאם גדול כר"ע שהיה מוחזק לרבים בפרישות גם בשאר ענינים, אין חשש דיוהרא. כן מבואר בב"י [או"ח סוס"י ל"ד והובא בשו"ע שם ס"ג] גבי הרוצה להניח ב' זוגות תפילין דרש"י ור"ת וכ' שם בשם תשובה אשכנזית דהואיל ולא נהגו מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, ועי' גם בב"י [שם סי' ג' ס"ג] שכ"כ גבי התכבדו מכובדים ובתפאר"י [פ"א דברכות מ"ג] אהא דתנן אמר ר' טרפון אני הייתי בדרך והטיתי לקרוא כדברי ב"ש וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים וכו', וכת' שם דאף למאי דדקי"ל כהירושלמי [פ"א דשבת ח"ב] דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מ"מ אדם גדול שאני עכ"ל, ומבואר במרדכי, או"ז [הל' תפילין אות תקמ"ג] בשם רבינו שמחה, פיר' החרדים על הירושלמי שם, שו"ת מהר"ם פדאוה [סי' ל"ט] ושבות יעקב [ח"ב סי' מ"ד] דמה דמיקרי הדיוט הוי משום דמיחזי כיוהרא.
ועי' גם להברכ"י [או"ח די' ל"ב] שכתב טפי דלמי שהורגל בפרישות גם בשאר דברים יש בזה עוד מידת חסידות.
[ש.א.ח.]
