הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "צריך"; "צריכה"- גברא וחפצא

ברכות יג ע"א

תנו רבנן: והיו - שלא יקרא למפרע. הדברים על לבבך, יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה, תלמוד לומר: האלה - עד כאן צריכה כוונה, מכאן ואילך אין צריכה כוונה, דברי רבי אליעזר, אמר ליה רבי עקיבא: הרי הוא אומר
דברים ו'+ אשר אנכי מצוך היום על לבבך - מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא.
איכא דמתני לה אהא,
דתניא: הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו;
רבי אחא משום רבי יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון - שוב אינו צריך.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.

1.
שואלים הפרשנים [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ש, ובהערה ג] : הרי דעת רבי עקיבא [בברייתא הראשונה] ודעת רבי אחא שאמר משום רבי יהודה [בברייתא השניה] דומות, שפרשה ראשונה של קריאת שמע צריכה כוונה ופרשה שניה – לא, אם כן, אין שום נפקות לדברי הגמרא "איכא דמתני לה אהא" [=יש מי ששונה את דברי רבי יוחנן על דין אחר].

2.
עונים הפרשנים: רבי עקיבא איגר קובע שהביטוי "צריך" [במשפט "שוב אינו צריך"] משמעותו, שחייב האדם [הדין הוא על ה"גברא"] לומר בכוונה, אבל לא מעכב בדיעבד, ואילו הביטוי "צריכה" [במשפט : "צריכה כוונה"] משמעותו שהברכה [הדין הוא ב"חפצא"] מחייבת בכוונה ואם לא כוון אף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, וזהו ההבדל בין שני הלשונות של רבי יוחנן כמי הוא פסק.