הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איכא דמתני לה אהא"

ברכות יג ע"א

תנו רבנן: והיו - שלא יקרא למפרע. הדברים על לבבך, יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה, תלמוד לומר: האלה - עד כאן צריכה כוונה, מכאן ואילך אין צריכה כוונה, דברי רבי אליעזר, אמר ליה רבי עקיבא: הרי הוא אומר
דברים ו'+ אשר אנכי מצוך היום על לבבך - מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה כוונה.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא.
איכא דמתני לה אהא,
דתניא: הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו;
רבי אחא משום רבי יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון - שוב אינו צריך.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה.
תניא אידך: והיו - שלא יקרא למפרע, על לבבך - רב זוטרא אומר: עד כאן - מצות כוונה, מכאן ואילך - מצות קריאה; רבי יאשיה אומר: עד כאן - מצות קריאה, מכאן ואילך - מצות כוונה. ...
תנו רבנן: +דברים ו'+ שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - עד כאן צריכה כוונת הלב, דברי רבי מאיר.
אמר רבא: הלכה כרבי מאיר.
...
אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה: על לבבך בעמידה. על לבבך סלקא דעתך? אלא אימא: עד על לבבך - בעמידה, מכאן ואילך - לא.
ורבי יוחנן אמר: כל הפרשה כולה בעמידה.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה. 
 
 1.
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה א:

הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו א והשאר אם לא כיון לבו יצא, אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה ב יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון.

2.
כסף משנה הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה א:

[א] הקורא את שמע וכו'. פ"ב דברכות דף י"ד:) ת"ר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריך כוונת הלב דר"מ
אמר רבא הלכה כר"מ ואף ע"ג דאיכא התם אמוראי אחריני דפסקי כתנאי אחריני רבא הוי בתרא מכלהו והלכתא כוותיה וכן פסק הרי"ף ז"ל...

3.
לחם משנה הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה א:

[א] הקורא את שמע. משנה פרק היה קורא (דף י"ג) היה קורא וכו' אם כיון לבו יצא. ובגמרא (שם ע"ב) תנו רבנן שמע ישראל ע"כ צריכה כוונת הלב [דברי ר' מאיר] אמר רבא הלכה כרבי מאיר ע"כ ופסק [רבינו] כן דרבא הוא בתרא:

4.
וכן פוסק תוס' בסוגייתנו:
תוספות מסכת ברכות דף יג עמוד ב:

אמר רבא הלכה כרבי מאיר - והכי הלכתא דקיי"ל כרבא דהוא בתראה.

5.
מסיכום השיטות השונות בסוגיה בקשר לקטעים בקריאת שמע הדורשים כוונה יוצא שרבא פסק כרבי מאיר, שרק בפסוק הראשון "שמע ישראל..." חייבים בכוונה. מדגישים ה"כסף משנה" וה"לחם משנה" שלמרות שאמוראים אחרים [כמו רבי יוחנן] פסקו שלא כרבי מאיר הרי שההלכה הסופית נפסקה כרבא מפני שהוא "בתרא" והכלל הוא ש"הלכה כבתראי".

6.
נוכל להסיק מכך כמה מסקנות כלליות:

6.1
הלכה כבתראי לא נאמר רק לגבי הלכות אישיות של החכמים [דומה לביטוי "בפלוגתא דנפשייהו"], אלא גם לגבי הלכות שהם פוסקים כאחרים [ובסוגייתנו - הלכה כרבא לא על דין עצמאי שלו אלא על כך שפסק כרבי מאיר].

6.2
הכלל של הלכה כבתראי נאמר גם על תקופות קודמות לאביי ורבא [לפחות כאשר כולל את רבא עצמו]