שְׁאוֹל מוציא בקולי קולות
ברכות טו ע"ב
"קרא ולא דקדק באותיותיה. אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: הלכה כדברי שניהם להקל.
ואמר רבי טבי אמר רבי יאשיה, מאי דכתיב: (משלי ל, טו-טז) שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה... שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, וכי מה ענין שְׁאוֹל אצל רֶחֶם?! אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא - אף שאול מכניס ומוציא; והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי - מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות - אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות! מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה".
וכי מה ענין מאמר השאול המוציא, לפסק ההלכה להקל בענין דקדק באותיותיה?
ואם תאמר שלא הובא אלא משום שגם הוא מדברי רבי טבי אמר רבי יאשיה, יקשה, למה לא הביאו כמו כן משלשת מאמריהם הנוספים של חכמים אלו שבש"ס, במסכתות ברכות דף סג ע"א; יומא דף סה ע"ב; ומגילה דף כט ע"ב. למה דוקא מאמר זה נכפל, אחר שכבר הובא במסכת סנהדרין דף צב ע"א?
אלא שאין שאול אלא גיהנם, וכדברי רבי יהושע בן לוי במסכת עירובין דף יט ע"א: "שבעה שמות יש לגיהנם, ואלו הן: שאול ואבדון, ובאר שחת, ובור שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ התחתית. שאול דכתיב (יונה ב, ג) מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.
ובמסכת ראש השנה דף יז ע"א: "גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר (תהלים מט, טו) וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל".
ובמסכת יומא דף פז ע"א: "שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, שנאמר (תהלים טז, י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל.
ובמסכת בבא בתרא דף עט ע"א: "ואין רפאים אלא גיהנם, שנאמר: (משלי ט, יח) וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ".
וחידושו של רבי טבי שגם יורדי גיהנם שבים ועולים אחר גמר כפרתם, וקמים לתחיה.
ובהמשך העמוד אמר רבי חמא ברבי חנינא: "כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם, שנאמר: (תהלים סח, טו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן, אל תקרי בְּפָרֵשׂ אלא בְּפֵרוּשׁ, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות.
אלא שגם המקל ולא דקדק באותיותיה יצא ידי חובתו, כפסק רבי טבי אמר רבי יאשיה.
וגם הוא, יוציאוֹ השאול לבסוף, בקולי קולות של צווחות, תחת אשר לא דקדק להוציא במבטאו, אבל יקום הוא לתחיית המתים.
