תפילת המנהיג
ברכות טז ע"ב
"רבי בתר צלותיה אמר הכי:
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים, מאדם רע ומפגע רע...
ואף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי".
פירש רש"י:
"מעזי פנים - שלא יתגרו בי.
ומעזות פנים - שלא יוציאו עלי לעז ממזרות.
ואף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי - שהיו שוטרים עומדין במצות אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים עליו".
מנין לקח רש"י לפרש את העזות לענין לעז ממזרות דוקא?
אלא שאכן כך היה מעשה לפני רבי, והוא ניצול ממנו. במסכת שבת דף ל ע"ב:
"כתיב: (משלי כו, ד) אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ {פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה}, וכתיב (משלי כו, ה) עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ {פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו}, לא קשיא, הא - בדברי תורה, הא - במילי דעלמא.
כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: אשתך אשתי ובניך בני. אמר ליה: רצונך שתשתה כוס של יין? שתה ופקע".
מי שאינו תופס עמדה של כבוד, אינו בולט בחברה, אינו מנקר את עיני האנשים, ואין הקנאה שורה בו. כדברי רבי אלעזר במסכת סנהדרין דף יד ע"א; ודף צב ע"א: "לעולם הוה קבל {אָפֵל} וקיים".
אותם עזי פנים בבואם להחציף פניהם בקינאתם, נטפלים דוקא למנהיגים שבראשי העם, ומנסים להזיקם ולהוציא עליהם שם רע. בכח: חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר (ירמיהו ט, ז). כי אין כוחותיו של המנהיג יכולים להגן בעדו כנגד פגיעה שכזו.
וכבר קדמו דוד המלך לרבי יהודה הנשיא, והיו עזי פנים שרצו להכפישו מלבא בקהל, כאומרו: (תהלים נט, ד) כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים. כגון בטענת דואג האדומי במסכת יבמות דף עו ע"ב: "עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה".
לכן כרבי יהודה הנשיא היה דוד מתפלל על כך ואומר: (תהלים קכ, ב-ד) ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה... חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים.
