אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"פועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית"
האם מלמד תינוקות פטור מתענית ציבור?
ברכות טז ע"א
באחד מבתי הכנסת בעיר פלונית, אירע שבת אחת מעשה נורא ואיום, כאשר בעת הגבהת ספר התורה, נשמט הספר מידיו של המגביה ונפל ארצה. המתפללים כולם נחרדו, מיהרו להרים את הספר ולהניחו בכבודו, אבל באו ונפשם בשאלתם אל הרב האם עליהם לצום, האם יש בהם מי שיכול לפדות את התענית בצדקה, ומהו סדר התשובה שעליהם לנהוג בו כדי לתקן עוונם.
בין המתפללים היה גם יהודי ששימש כמלמד דרדקי, ולפי שהיה בר אוריין, נזכר בפסק הלכה מעניין הנוגע לגביו ומובא בשו"ת "ימי יוסף" (סימן ט). שם, דן הגאון רבי יוסף ידיד הלוי (מרבני ירושלים ומראשי ישיבת פורת יוסף לפני כמאה שנה), האם על תלמידי חכמים ומלמדי תינוקות לצום ולהתענות בתעניות ציבור כעשרה בטבת, או שמא כיון שהצום גורם להם למעט במלאכת שמים, אינם צריכים להתענות.
במיוחד יש לדון בענין - ממשיך רבי יוסף ידיד הלוי, מאחר שלגבי מלמדי תינוקות יש בצום בו אינם יכולים ללמד את התינוקות כראוי, משום חשש גזל ומיעוט במלאכת שמים. והרי בסוגייתנו אמרו שהפועלים העובדים אצל בעל הבית אינם מברכים המוציא לפני סעודתם וכן מקצרים בברכת המזון - בברכם רק ברכת הזן וברכת נודה לך בה משולבת גם ברכת ובנה ירושלים, כדי שלא יתעכבו ויגזלו את בעל הבית.
והנה, מוסיף רבי יוסף ידיד הלוי ודן, הלא בעל הבית ידע עוד קודם ששכרם שבמהלך העבודה יהיה עליהם להפסיק על מנת לאכול, וניתן היה לומר שעל דעת כן שכרם ומוחל להם על הזמן בו עליהם לברך ברכות הנהנין כתיקונן. ומכך שאמרו חז"ל שעליהם לקצר בברכותיהם, מוכח כי אין בעל הבית מוחל כיון שיש לו הפסד. ולפיכך אף לגבי מלמד תינוקות יש לומר כן, שאף ששוכריו ידעו על ימי הצומות העתידים לבוא מכל מקום הם מקפידים על מיעוט הלימוד בימי הצום, ומשום פסידא שלהם אינו יכול להתענות אף לא בתעניות ציבור. ורבי יוסף ידיד חותם את דבריו שכן נראה להלכה - אך לא למעשה.
השאלה גופה בה פתחנו, הופנתה אל מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, שמתפללי בית הכנסת שאלו ממנו כדת מה לעשות והאם אכן עליהם לקבוע צום בשל נפילת ספר התורה לנגד עיניהם ר"ל.
ומרן הגר"ע דן באריכות בכל ענין זה ("יביע אומר" ב, אורח חיים כח) כשבתוך דבריו נדרש גם לפסקו של רבי יוסף ידיד הלוי, שמלמדי תינוקות אינם יכולים להתענות בתעניות ציבור משום שמקצרים במלאכת שמים ויש בכך משום חשש גזל. אלא שמרן הגר"ע תמה על הדברים, שאם כדבריו - הרי אף כל שאר פועלים ושכירים יפטרו מכל תעניות ציבור, שכן ממעטים בעבודתם מחמת הצום ויש בכך משום גזל, ודבר זה לא שמענוהו מעולם. ומשום שיש לומר שכל מה שמלמדי תינוקות אסור להם לצום, היינו תענית יחיד שמקבלים על עצמם (וכן מובא בירושלמי דמאי ז, ג), אבל תענית ציבור פשוט שמחויבים ועל דעת כן נשכרים למלאכתם - שיצומו בתעניות ציבור אף שהצום גורם להם למעט ממלאכתם.
אמנם - ממשיך מרן הגר"ע יוסף שליט"א, אף כי מלמדי תינוקות עליהם לצום ככל הציבור בתעניות ציבור, מכל מקום לגבי צום בעת שראו שנפל ספר תורה וכדו', אכן יש לומר שאסור עליהם להתענות שכן היא חומרה המביאה לידי קולא, שמחמת צומם יבואו למעט במלאכת שמים, והוא הדין לפקידים ופועלים שאינם יכולים להתענות משום חשש גזל של מעבידיהם.
ועל כן הכריע להלכה ולמעשה, כי אף שאין מתפללי אותו בית כנסת חייבים בתענית מעיקר הדין, מכל מקום "טוב הדבר לאדם בריא להתענות. אולם לתשושי כח אין להחמיר. וכל שכן לתלמידי חכמים או מלמדי תינוקות, וכן פועלים ופקידים ושאר שכירים שלא יחמירו בזה להתענות, אלא יתנו פדיון התענית לצדקה". והוא מסיים: "ולפע"ד מה טוב ומה נעים לקהל בית הכנסת (שראו בנפילת ספר תורה ח"ו), שיתאספו כולם יום אחד בבית הכנסת, וינהגו תענית דבור וילמדו שם במשך כל היום. וזה הרבה יותר חשוב מתענית. וכמו שכתב רבינו הגר"א באגרת עלים לתרופה, וזה לשונו: ועד יום מותו צריך האדם לייסר את עצמו, ולא בתעניות וסיגופים, כי אם ברסן פיו ותאותיו, וזוהי התשובה וכו', ודרך חיים תוכחת מוסר, וזהו יותר טוב מכל התעניות וסיגופים שבעולם וכו'. עכ"ל". והוא חותם: "והנלע"ד כתבתי. והשם יתברך ישמרנו לבל תארע תקלה על ידינו".
