החשש לתרעומת המינים / הרב הלל בן שלמה
ברכות יב ע"א
בגמרתנו נאמר, כי בכמה מקומות בקשו לקבוע את קריאת עשרת הדברות יחד עם קריאת שמע, כשם שהיה בבית המקדש אולם "כבר בטלום מפני תרעומת המינים". רש"י כותב (ד"ה מפני), שהכוונה היא כדי שלא יאמרו לעמי הארץ, ששאר התורה אינה אמת (ומקורו בירושלמי; וכן הוא בפירוש הרמב"ם לתמיד ה,א). בגרסאות ללא הצנזורה, רש"י מפרש את המילה המינים "תלמידו ישו". בגמרא בפסחים (נו,א) נאמר לגבי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהתקינו שיהיו אומרים אותו בקול רם, מפני תרעומת המינים, ובנהרדעא שאין מינים, אומרים אותו בחשאי. רש"י במקום מפרש, שתרעומת המינים היא, שיגידו שאנו מוסיפים דבר שאינו הגון בחשאי. האבודרהם מביא פירוש נוסף לתרעומת המינים לגבי עשרת הדברות, שלא יאמרו שהם כופרים, וסוברים שרק עשרת הדברות נתנו למשה בסיני (ונראה כי פירוש זה מתאים יותר עם פירוש רש"י לגבי אמירת בשכמל"ו).
לכאורה, מאחר שהמנהג המקובל הוא לאמר בשכמל"ו בשקט ולא בקול רם, כמו בנהרדעא, מדוע אין אנו יכולים לאמר את עשרת הדברות? אולם בגמרתנו מפורש, שאף בנהרדעא בטלו את אמירת עשרת הדברות, בגלל החשש לתרעומת המינים. הצל"ח בברכות עומד על קושיה זו, ורוצה לומר שיש הבדל בין סוגים שונים של מינים, ודברים אלו לכאורה צ"ע. בשו"ת בית מרדכי (חלק ב סימן כ) כתב, שלמרות שבנהרדעא לא היו מינים, ועל כן סברו שאין צורך להימנע מלקרוא את עשרת הדברות, בכל זאת לא קראו אותם, מפני שאף על פי שבטל הטעם, לא בטלה התקנה (וראה בדבריו חלק א סימן יז); וממילא הוא הדין כיום, שאף אם נאמר שבטל הטעם (דבר שלדעת המשנה ברורה דלהלן אינו נכון), התקנה אינה בטלה.
עשרת הדברות בבית הכנסת
השו"ע (או"ח א,ה) כותב, כי זהו דבר טוב לומר כל יום את עשרת הדברות. הרשב"א בתשובה (חלק א סימן קפד) אוסר לקרוא את עשרת הדברות בבית הכנסת בבוקר, בגלל החשש של תרעומת המינים; ומביא דבריו הרמ"א (שם), המעמיד את דבריו דווקא בקריאה בציבור, אך ליחיד הדבר מותר (כך מבואר בבית יוסף, אלא ששם אינו מביא את תשובת הרשב"א). המשנה ברורה כותב, שדבר זה נאמר בגלל הכופרים שלא יאמרו שאין תורה אלא זו, והוא מוסיף "ובפרט בזמנינו". לדבריו יש להחמיר לעשות זאת, למרות שהקריאה אינה נעשית בתוך הברכות של קריאת שמע, ואם היא נעשית בתוך הברכות, יש לאסור אף ליחיד.
עמידה בעשרת הדברות
הרמב"ם בתשובה (סימן רסג) כותב, כי בקריאת התורה אין לעמוד בעשרת הדברות, על מנת לא להראות שישנה מעלה לחלק זה של התורה על פני שאר התורה; וכן כותב להלכה בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן ח). אבל בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן כו) כותב, כי אין לקבל את דברי הרמב"ם בזה, מאחר שהמנהג אינו כדבריו (והביא כמה מקורות המעידים על קדמות המנהג לעמוד). על פי דברי השו"ע הנ"ל, נראה פשוט שיש מעלה מיוחדת לפסוקים אלו, וממילא אין לשלול את המנהג לעמוד, ודברי הגמרא על חשש תרעומת המינים שייכים דווקא לאמירת פסוקים אלו בקריאת שמע, אך לא בקריאת התורה הרגילה. בשו"ת יחוה דעת כתב, כי כשנמצא במקום שאינו יכול למחות בידם מלעמוד, יעמוד קצת קודם לעשרת הדברות, שלא יהא כעומד במיוחד בשביל עשרת הדברות; וכך כותב לנהוג, בתשובות והנהגות (כרך א סימן קמד).
