הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "זאת אומרת"
אמוראים: רב חסדא ורבינא
ברכות כא ע"א
גמרא. אמר רבינא, זאת אומרת: הרהור כדבור דמי. דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי, למה מהרהר? - אלא מאי הרהור כדבור דמי, יוציא בשפתיו! - כדאשכחן בסיני.
ורב חסדא אמר: הרהור לאו כדבור דמי. דאי סלקא דעתך הרהור כדבור דמי - יוציא בשפתיו! - אלא מאי - הרהור לאו כדבור דמי, למה מהרהר? - אמר רבי אלעזר: כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל. - ונגרוס בפרקא אחרינא! - אמר רב אדא בר אהבה: בדבר שהצבור עוסקין בו
1.
מדוע "רבינא" מובא לפני רב חסדא, והרי הוא חי אחריו כמה דורות?
אלא, שבאמת היו 3 רבינא:
רבינא בימי רב יוסף
רבינא בימי רבא
רבינא בימי רב אשי
ובסוגייתנו כנראה מדובר ברבינא הראשון שחי בימי רב יוסף ובימי רב חסדא.
2.
הגמרא דנה בשאלה העקרונית אם הרהור כדיבור לעניין קריאת שמע בבעל קרי.
3.
הפרשנים דנים בהרחבה לגבי ההלכה בנושאים שונים: קריאת שמע; תפילה; ברכת המזון ולגבי כל המצוות שבדיבור. ראה בהרחבה: "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים סד-סו; "גמרא מהדורת "הלכה ברורה", "בירור הלכה", עמוד נז.
4.
אולם בכל מה שנוגע לסוגייתנו באופן ספציפי:
תוספות מסכת ברכות דף כ עמוד ב:
ורב חסדא אמר לאו כדבור דמי - ר"ח פירש דהלכה כרב חסדא מדתרצי רב אדא ורבי אלעזר למלתיה שמע מיניה כותיה קיימי ולא יצא בקריאת שמע בהרהור.
תוס' פוסק כרב חסדא מפני שכך משמע מהעובדה שעוד שני אמוראים סוברים כמותו, ומכך שהם מתרצים את השאלה שנשאלה על רב חסדא מוכח שהם פוסקים כמותו [מתאים לכלל שהלכה כאותו אמורא שעליו נקבע "שקיל וטרי אליביה" – וכן לכלל דומה שהלכה כאותו אמורא ש"סוגיה כוותיה"].
5.
ואפשר להוסיף, ש"עורך הגמרא" הוא זה שפסק כרב חסדא על ידי ששיבץ כך את דברי שני האמוראים אליבא דרב חסדא.
5.1
לפי ההסבר האחרון ניתן אולי לומר שרבינא שמוזכר בסוגיה הוא רבינא האחרון [ראה מה שהערנו לעיל], אלא שרב אשי שיבץ דווקא את רב חסדא אחרון כדי להוסיף עליו את שני האמוראים שמסבירים אותו ולהכריע כך את ההלכה.
6.
ויש להוסיף:
בדברי רבינא נאמר "זאת אומרת".
7.
שני הסברים עיקריים לביטוי "זאת אומרת":
7.1
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:
"זאת אומרת. לעולם כשיש משנה או ברייתא, ואומר התלמוד עליה 'זאת אומרת', פירושו דבלאו המשנה או הברייתא ההיא לא שמעינן ההוא דינא, דאי בלאו המשנה ההיא הוא פשוט מעצמו, למה אצטריך למימר זאת אומרת, ואין לומר דאף על גב דדינא פשיטא היא דאף מהברייתא או המשנה שמעינן נמי דינא הכי, שאינו כן, אלא שהדין ליכא למשמע אלא מתוך המשנה או הברייתא, עיין בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא סג א) גבי תנו רבנן בן לוי וכו'."
כלומר, הביטוי מלמד שהדין שהוזכר בסוגיה נלמד מאותה ברייתא/ משנה ואין לו מקור אחר.
7.2
גופי הלכות פרק ז - כללי אות ז' כלל רכד:
"זאת אומרת וכו' מצאתי בכללי הרב בצלאל ז"ל וז"ל כתב רבינו סעדיא גאון ז"ל בדרכי התלמוד שחבר בלשון ערב וז"ל כל זאת אומרת הלכה, אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל האם [כתובות קב:], אמר רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה [שם יט:], וכל דרש פלוני כפלוני הלכה היא..."
הביטוי "זאת אומרת" מלמד שהדין הנלמד נפסק להלכה.
8.
לפי ההסבר של "גופי הלכות" [סעיף 7.2 לעיל] יוצא, שהלכה כרבינא כי בדבריו נאמר הביטוי "זאת אומרת".
8.1
ואולם ב"דקדוקי סופרים", מובא שהביטוי "זאת אומרת" נאמר דווקא בדברי רב חסדא ולא בדברי רבינא
8.2
כלומר, שתי הגירסאות תלויות בשאלה כמי פוסקים בסוגיה.
8.3
וכל הדיון הזה נכון אם נאמר, שאת הביטוי "זאת אומרת" כתב "עורך הגמרא". לפי הסבר השל"ה לביטוי הנ"ל הרי שיתכן שהחכם עצמו אמר את הביטוי.
