מסרי נפשייהו
ברכות כ ע"א
"אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא... רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה - אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן!
- אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי. אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא".
וקשה,
הכיצד הובא דוקא מעשהו של רב אדא בר אהבה כדוגמא למסירות נפש, והרי הוא עצמו הודה שלא עשה כדין בקנאותו זו, אלא היה צריך לנהוג ביתר מתינות וסבלנות. ואף נענש על כך מהשמים בממון רב. מעשה זה מלמדנו איפוא דוקא כיצד אין לעשות!
ולמה לא הביא אביי דוגמא ממעשי החסידות והצידקות האמיתיים והמרובים שעשו חכמי אותן הדורות, ואפילו ממעשי החסידות של רב אדא בר אהבה עצמו שבעטיים האריך ימים כמו שאמר על עצמו במסכת תענית דף כ ע"ב!
אלא שדוקא משום שנענש בעצמו היה רב אדא בר אהבה במעשה זה דוגמא לאותם אשר 'מסרי נפשייהו' – שמסתכן בעצמו ואינו חש להינזק, כשכל מעייניו אינם אלא לכבוד שמים.
ודוקא משום כך, מידה כנגד מידה, גם רצונם הפרטי היה נענה, תפילתם היתה נשמעת ומטר ניתך ארצה. למרות שכיון שהיתה שנת בצורת ודאי הוא שדעת עליון היתה שזו היא טובת התחתונים, שהרי "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה" (מסכת ברכות דף ס – סא).
וכך אמר רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא במסכת אבות ב משנה ד: "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". בטל את חששך מנזקך למען כבודו, ובכך תתבטל טובת אחרים למען מילוי בקשתך.
אך אמנם מן הראוי שלא לדחוק כלפי שמיא. וכן – "שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי! אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו" (מסכת תענית ג משנה ח).
וכך הם דברי התוספות במסכת עבודה זרה דף ד ע"ב:
"ומכל מקום קאמר בתר הכי: 'שמע מינה לאו אורח ארעא', כי לא היה לו לדחוק בידי שמים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש".
