הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "תיובתא ד... תיובתא"
ברכות כג ע"ב - כד ע"א
בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו? תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי - שנוהג בהן מנהג בזיון, כי קא מיבעיא לי - תחת מראשותיו, מאי? - אמר ליה, הכי אמר שמואל: מותר, אפילו אשתו עמו. מיתיבי: לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם דרך בזיון, אבל מניחן תחת מראשותיו; ואם היתה אשתו עמו - אסור; היה מקום שגבוה שלשה טפחים או נמוך שלשה טפחים - מותר. תיובתא דשמואל! תיובתא. אמר רבא: אף על גב דתניא תיובתא דשמואל - הלכתא כוותיה. מאי טעמא?
כל לנטורינהו טפי עדיף. והיכא מנח להו? - אמר רבי ירמיה: בין כר לכסת שלא כנגד ראשו. והא תני רבי חייא: מניחן בכובע תחת מראשותיו! דמפיק ליה למורשא דכובע לבר. בר קפרא צייר להו בכילתא ומפיק למורשהון לבר. רב שישא בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עלוייהו. אמר רב המנונא בריה דרב יוסף: זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי: זיל אייתי לי תפילין. ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו, והוה ידענא דיום טבילה הוה, ולאגמורן הלכה למעשה הוא דעבד.
ראה גם לעיל – ברכות דף כג,
1.
מדוע רבא פסק כשמואל למרות שהגמרא הקשתה על שמואל וסיימה בביטוי "תיובתא דשמואל תיובתא"
2.
הפרשנים דנים בכך בהרחבה, ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קכז-קכח.
כמה הסברים הם "נקודתיים" וכמה מהם הם עקרוניים.
3.
הסבר כללי 1:
מובא אצל בעלי הכללים שאמנם לפעמים למרות שיש "תיובתא... "תיובתא" ניתן עדיין לתרץ. וכנראה ההסבר הוא, שמדובר שאת המסקנה של "תיובתא" קבעו בבית המדרש כשהקשו על האמורא המסויים - בסוגייתנו - שמואל, ולכן אמוראים בדורות מאוחרים יותר היו רשאים למצוא תרוצים והסברים. ואילו כאשר הגמרא עצמה ["עורך הגמרא" או אפילו הסבוראים] מסכמת בנוסח "תיובתא... תיובתא" – זוהי דחיה סופית ורק לפרשנים שאחרי חתימת התלמוד יש רשות וכח לתת תשובות לקושיות מסוג זה [מתאים לדברי ה"מהר"ץ חיות" – "ילקוט ביאורים", שם].
3.1
אלא שקשה מדוע "עורך הגמרא" השתמש באותו ביטוי זהה כאותם אמוראים, והרי משמעותו שונה!
4.
בהמשך בגמרא:
אמר ליה רב כהנא לרב אשי: התם אמר רבא אף על גב דתיובתא דשמואל הלכתא כוותיה דשמואל, הכא מאי? - אמר ליה: אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו?
אלא: היכא דאיתמר איתמר, והיכא דלא איתמר לא איתמר. אמר ליה רב מרי לרב פפא: שער יוצא בבגדו מהו? קרא עליה: שער, שער.
הגמרא בתחילת הדף מביאה את דינו של שמואל, שאדם רשאי לקרוא את שמע גם עם אשתו עימו. רב יוסף חולק עליו ומקשה עליו, ושמואל עונה לו שדינו שנוי במחלוקת תנאים [הביטוי "כתנאי" מתאים גם למחלוקת בין שתי ברייתות].
5.
בקטע הנ"ל רב כהנא שואל את רב אשי האם גם כאן הלכה כשמואל כמו שרבא אמר [בראש העמוד על הדין הקודם – לגבי דין תפילין כשאשתו עימו], שהלכה כשמואל למרות שהגמרא דחתה לעיל את דברי שמואל בביטוי "תיובתא ד...". לפי זה ברור שאת ה"תיובתא" הראשון אמרו בבית המדרש של האמוראים שדנו בדברי שמואל. אולם שאלת רב כהנא "מוזרה": מה הקשר בין שני דיניו של שמואל?
5.1
עונים הפרשנים שיש קשר הדוק: אם מותר להיות עם תפילין כשאשתו עימו בודאי שצריך להיות מותר גם לקרוא את שמע אם אשתו עימו.
6.
בכל אופן רב כהנא מתכוון בשאלתו: אם רבא פסק כשמואל למרות שהיתה פירכא נגדו ["תיובתא"] הרי סביר שגם כאן תהיה הלכה כמותו שהרי אין פירכא נגדו [ומדובר בדינים דומים].
7.
ונראה לומר : "שמואל" היה אמורא חשוב [עד כדי כך שיש אומרים שסמכותו כסמכותו של תנא וכמו שנאמר על "רב" שהוא תנא "ופליג"]. וזה מה שרב כהנא שאל: הרי רבא פסק כשמואל למרות שהיתה עליו פירכא מברייתא, מכאן, שרב סובר ששמואל נחשב כ"תנא" ולכן גם בסוגייתנו - שאמנם לא היתה פירכא נגד שמואל – סביר לומר שלגבי המחלוקת בין הברייתות רשאי שמואל יכול להכריע את ההלכה.
8.
תשובתו של רב אשי מעניינת: אפשר אולי לפסוק כשמואל [ובודאי שרב אשי שהוא "עורך הגמרא" יכול כך להכריע] אבל אין הכרח שהדורות הקודמים - כמו רבא – כבר הכריעו כשמואל, וגם לא הכרחי לומר שרבא עצמו היה פוסק כשמואל מקל וחומר מהדין הקודם.
9.
הסבר כללי 2:
לרבא היה סיוע מהברייתא הקודמת בסוגיה. גם הסבר זה מתאים להנחה שאת ה"תיובתא..." אמרו בבית המדרש שדנו בדברי שמואל.
10.
הסבר כללי 3:
בדבר שהוא בדקדוק המצוות כגון בסוגייתנו שהוא מדין שמירה אפשר לאמורא לחלוק על ברייתא ["ילקוט ביאורים" עמוד קכז], וכך משמע מדברי הגמרא בראש העמוד, וגם ממה שהגמרא מדגישה ש"רבא" עשה מעשה לגבי התפילין.
11.
הסבר כללי 4:
הסבר הרא"ש: אמורא רשאי "לשבש" את הברייתא וממילא אין עליו פירכא.
רא"ש מסכת ברכות פרק ג סימן לה:
ורבינו יצחק ז"ל כתב כיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף. עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדרב יוסף ולא יקרא אפילו אשתו עמו אם אין טליתו מפסקת בינו לבינה אף על גב דהאמורא יש לו כח לשבש הברייתא כדאמר רבא לעיל ואף על גב דאיתותב שמואל הלכתא כוותיה.
ה"מ היכא דהאמורא יודע הברייתא ומשבש אותה
אבל אם האמורא אומר דבר מסברא דנפשיה ונמצא ברייתא דלא כוותיה סמכינן אברייתא דאילו היה יודע האמורא הברייתא לא הוה פליג עלה.
מדבריו משמע שאמורא יכול לתרץ כל קושיה עליו מברייתא על ידי שישבש אותה.
11.1
לא ברורה כוונתו, האם הכוונה היא שהאמורא ישנה [ישבש] את הדין בברייתא, או שמא רק יעמיד אותה באוקימתא מסויימת שממילא לא יקשה עליו [ודבר זה לא נקרא שיבוש. והעמדת אוקימתא כדי ליישב קושיות נעשה הרבה בש"ס].
11.2
בדבריו האחרונים משמע שניתן להקשות על חכם "מאוחר" ממקור [ולא רק מברייתא] מוקדם שהחכם המאוחר לא הכיר, בטענה שאם הוא היה מכיר מקור זה הוא לא היה חולק [קשור מאד לעניין סמכותם וחשיבותם של כתבי יד שלא היו ידועים לקדמונים!].
12.
הסבר כללי 5:
אמורא יכול לחלוק על ברייתא במקרים שלדעתו גם התנא היה משנה את דינו אם היה חי בדור האמורא כשהשתנתה המציאות ["השתנות הטבעים"] - שיש לשמור על התפילין מפני עכברים וגנבים. ["ילקוט ביאורים", עמוד קכז, בהערה קה, ושם מסביר שבגלל נימוק זה הגמרא בראש העמוד מרחיבה בסברא לדינו של שמואל, וכן גם ברי"ף].
12.1
דומה מאד להסבר בסעיף הקודם סעיף 12, אלא ב"הפוך": לפי הסעיף הקודם - סעיף 11.2 - החכם המאוחר היה מבטל דעתו אם היה יודע את דעת הקדמון.
ולפי סעיף זה - סעיף 12 - להיפך: הקדמון היה משנה דעתו אם היה יודע את דעת המאוחר - בתנאי שדעת המאוחר נובעת משינוי המציאות.
13.
הסבר כללי 6:
אם דעת הברייתא היא דעת יחיד הרי שאין התיובתא ממנה באמת מוסכמת על הכל. ולכן רבא כנראה קבע שהברייתא שממנה הקשו על שמואל היא דעת יחיד [ואולי כדעת בית שמאי כבסוגיה הקודמת – "ילקוט ביאורים",עמוד קכח טור ב] ואפשר לפסוק כשמואל.
