קוֹל וְשֵׂעָר
ברכות כד ע"א
"אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר (שיר השירים ב, יד) כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.
אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר (שיר השירים ד, א) שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים".
פירש רש"י: "קולך ערב - מדמשבח לה קרא בגוה - שמע מינה תאוה היא".
וקשה, למה לא אמרו כך גם על שאר האברים המוזכרים לרוב בשיר השירים, הרי גם בהם משבח לה קרא בגוה, ושמע מינה תאוה היא:
שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת (ד, ב), שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים (ו, ו).
כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ (ד, ג).
וּמִדְבָּרֵיךְ (דיבוריך) נָאוֶה (ד, ג).
כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ (ד, ג).
כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ (ד, ד), צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן (ז, ה).
כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ (ו, ז).
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן (ז, ה).
אַפֵּךְ (מצחך) כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן (ז, ה).
רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל (ז, ו).
כך הקשה בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן טו.
ותירץ שכל חידוש הגמרא הוא שקול ושיער דינם כשאר גופה במקומות המגולים שאסור להביט בהם באשת איש. והחידוש הוא שגם שער דינו כבשר ולא כבגד בעלמא, וגם שמיעת קול דינו כהבטה.
אמנם מקומות שרגילים לכסות דינם כמקומות המכוסים.
וכך מדויק גם לשון הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כא, ב:
"להביט ביופייה אסור, ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות.
והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות, כמי שנסתכל במקום התורף.
ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה אסור".
קודם כתב את עצם איסור ההסתכלות. אחר כך ריבה שאפילו באצבע קטנה אסור. ואחר כך הוסיף לרבות שגם קולה ושיערה אינם קלים מאצבע קטנה.
וכך כתב בהגהות וחידושי הר"ר יוסף חנינא ליפא מייזליש שבסוף ש"ס וילנא:
"הרמב"ם בהלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז כתב רק דין דטפח, משמע דשאר הדברים לא נאמרו באשתו נגד קריאת שמע".
וכך כתב בספר עצי ארזים על אבן העזר תחילת סימן כא. והקשה שם, מה החידוש בשיער הרי מבואר בברייתא איסור הבטה אפילו במקומות המגולים, קל וחומר במקומות המכוסים. ומתורץ בדברי הראשונים שכתבו שאין שערה כולו צריך כיסוי.
