לבו רואה את הערוה / הרב הלל בן שלמה

ברכות כד ע"ב - כה ע"ב

התנאים נחלקו בברייתא (כד,ב) אם אדם הישן ערום ואינו יכול להוציא את ראשו מתחת לכסותו מפני הצינה, אם רשאי לחצוץ בטליתו על צוארו ולקרוא את שמע (דעת תנא קמא), או שמא עליו לחצוץ בטליתו על ליבו, כדי שליבו לא יראה את הערוה בזמן שהוא קורא את שמע (דעת יש אומרים).

במחלוקת זו נחלקו גם התנאים להלן (כה,ב), בשאלה אם רשאי לשבת במים צלולים עד צוארו ולקרוא את שמע: תנא קמא מתיר, ולדעתו ליבו או עקבו רואה את הערוה – מותר; ואילו לדעת יש אומרים, עליו לעוכרן ברגליו, ובפשטות לדעתו, ליבו רואה את הערוה אסור. לגבי עקבו רואה את הערוה, לפי אפשרות המובאת בגמרא אביי אוסר ורבא מתיר, אולם לפי האפשרות הראשונה שם, הכל מתירים בזה, ומחלוקתם היתה רק בנוגע, וכך נפסקת בגמרא ההלכה, שעקבו רואה את הערוה מותר. מסיבה זו נראה לומר, כי היש אומרים אינם חולקים על תנא קמא לגבי עקבו רואה את הערוה.

הגמרא שואלת על דברי המשנה "יתכסה במים ויקרא", שהרי ליבו רואה את הערוה, ומתרצים אמוראים, כי המדובר במים עכורים. התוספות (ד"ה והרי) מביאים את דברי ר"י המדקדק מכאן, שההלכה היא שליבו רואה את הערוה אסור; וכך לדעתם יש לדקדק מכך שאביי ורבא נחלקו לגבי עקבו, שהוא יותר קל מליבו, ומשמע שבליבו רואה את הערוה הדבר מוסכם לאסור. אמנם, התוספות מזכירים שרבינו שמעיה תלמידו של רש"י פסק כדעת תנא קמא (וכך מסתבר לפסוק כדעה המובאת בסתמא כנגד יש אומרים). כדעה זו גם נראה מדברי שמואל בגמרא בסוכה (י,ב) לגבי הישן ערום בכילה, שמוציא ראשו וקורא קריאת שמע, וכך מסבירים שם התוספות (ד"ה מוציא) בדעתו. הגר"א בביאורו לשו"ע (עד,א) מביא סברה להחמיר בעקבו יותר מאשר בליבו, שעקבו אינו רואה את הערוה בדרך כלל; אם כי הגר"א מקבל את הכרעת הרמב"ם (קריאת שמע ג,יז) והשו"ע (עד,א), אשר פוסקים להחמיר כדברי התוספות, שליבו רואה את הערוה אסור. המשנה ברורה מבאר, כי החכמים החמירו בלב, משום שאיסור הערוה תלוי בראיה, ומצאנו לשון ראיה בלב "ולבי ראה הרבה חכמה".