גרף של רעי / הרב הלל בן שלמה
ברכות כה ע"ב
בברייתא בגמרא נאמר, כי אסור לקרוא את שמע כנגד גרף של רעי ועביט של מי רגלים, אע"פ שאין בהם כלום. רש"י כותב (ד"ה גרף), כי שני הכלים האלו הם כלי חרס. על פי דברים אלו כותבים התוספות (ד"ה גרף), כי אפשר שדווקא בכלים של חרס שהם בולעים יש לאסור, אבל לא בכלי זכוכית (ההבנה שכלי חרס אינו פולט לגמרי, מבוארת בגמרא בפסחים ל,ב אם כי נזכר שם שבליבון הוא כן פולט, ויש מקום לומר בדעת רש"י שלא רק בליבון, כמבואר להלן). אמנם, מלשון רש"י (ד"ה אסור) "הואיל ומיוחדין לכך" נראה להבין, כי האיסור נובע מעצם נוכחות הכלי המיוחד לכך, ועל כן אין להתיר אף בכלי שאינו בולע.
התוספות בדיבור הבא כותבים, שצריך להטיל בהם מים, ובגרף אפשר שלא מועיל מים. נראה שכוונתם, שמי רגלים עצמם בטלים מלהיחשב כמי רגלים כשנוסף עליהם המים, אבל בגרף, המי רגלים אינם נפלטים כלל, כפי שהם כותבים בדיבור הקודם. אבל הגר"א מגיה כי שני דיבורים אלו בתוספות הם דיבור אחד: בכלי זכוכית יש להתיר אם נותנים רביעית מים, אבל לא בכלי של חרס.
בגמרא בזבחים (עט,ב) מובאת מחלוקת תנאים לגבי חרס של זב או זבה (המיועד להטלת מי רגלים): תנא קמא סובר, כי אחרי שלוש פעמים שנותנים בהם מים הכלי טהור, ואילו רבי אליעזר בן יעקב סובר, שהכלי נטהר בשלושה פעמים שהשתמשו טהורים בכלי זה, משום שמין במינו בטל. דעת תנא קמא היא דעת רבי יהודה, הסובר שמין במינו אינו בטל (וכך היא דעת רש"י להלכה קט,א ד"ה ותו; למרות שראשונים רבים אינם סוברים כן, כפי שמעירים התוספות בזבחים שם שיש לפסוק כראב"י שמשנתו קב ונקי). רש"י בזבחים שם (ד"ה ג' טהור) מבאר (בדעת תנא קמא), שהמים נפלטים בפעם השלישית שנותנים את המים לתוכם; ומדברים אלו מוכח שהוא אינו סובר כפי שכתבו התוספות, שכלי החרס אינם פולטים. להבנת ראשונים אחרים שם יש לומר בדעת תנא קמא, כי הנמצא בתוך הכלי לא ייפלט עוד, ועל כן הוא אינו מטמא (ולהבנת הרמב"ם בסוגיה שם הנידון אינו בטומאת הכלי אלא בטומאת המשקים שמכבסים את הכלי).
הרמב"ם (קריאת שמע ג,יב) אוסר לקרוא כנגד גרף של רעי ועביט של מי רגלים "מפני שהם כבית הכסא", ומדברים אלו ניתן להבין כרש"י, שהדבר נובע מכך שהם מיוחדים לכך. אבל השו"ע (פז,א) מתיר כנגד גרף ועביט העשויים ממתכת או זכוכית, אם הם רחוצים יפה.
